משרשי המצוה לפי שהדגן ותירוש ויצהר הם עיקר מחיתם של בריות, והעולם כולו לקב"ה הוא, על כן ראוי לאדם לזכור את בוראו על הברכה אשר ברכו ויפריש קצת ממנו לשמו ב"ה, ויתננו למשרתיו הכהנים העוסקים תמיד במלאכת שמים טרם יגע בו יד האדם ויהנה ממנו כלל. ומן היסוד הזה חטה אחת פוטרת כל הכרי, כי לזכירות האדנות אין הפרש בין רב למעט. אבל רבותינו ז"ל הוסיפו לתת בו שיעור שיתעורר בו לב האדם בענין יותר, כי לא ישית לבו על המעוט כמו על המרובה, כי זה מטבע האדם והרגלו שישמח במאכל רב, גם להורות בא כי עשיית מצות ית"ש פוטר, ולא הנתינה, ולכן חטה אחת פוטרת את הכרי, והבן.

מס' תרומות, ר"מ ה' תרומות, סה"מ מ"ע קכ"ו, סמ"ג עשין קל"ג, יו"ד סי' של"ד.

תקז) {חיוב תרומה מה"ת}קיום המצוה. דעת הרמב"ם דכל אוכל אדם הנשמר וגידולו מן הארץ חייב בתרומה מן התורה, חוץ מן הירקות שהם מדרבנן,1 והראב"ד2 והתוס'3 ועוד ראשונים חולקים דאינו חייב מה"ת רק ה' מיני דגן ותירוש ויצהר בלבד, וכל שאר מינים חוץ מאלו, וכל פירות אילנות פטורין מן התורה וחייבים מדברי סופרים.4 {פירות הפטורים}מתנות עניים והפקר והקדש פטורין,5 פירות שמיטה פטורין,6 לקח תבואה ממורחת פטורה מתרומה, אבל לקח קודם מירוח ומירח חייב.7 ואין חלוק בין טבל טהור לטמא לענין תרומה.8 {הפרשתו}מן התורה תרומה אין לה שיעור, ונתנו חכמים שיעור עין יפה נותן אחד מארבעים, בינוני אחד מחמשים, עין רעה אחד מששים.9 תורמין מאומד,10 ומצוה להפריש מן היפה.11 {דברים הקובעים לתרומה}וששה דברים קובעים לתרומה ומעשר, א) חצר, כלומר שיביא התבואה לחצירו או לביתו אחר שנגמרה מלאכתה, ב) המקח, ר"ל המוכר תבואה, ג) האש, ר"ל שבשלן על האש, ד) המלח, ר"ל כבשן במלח, ה) התרומה, שהפריש מהן תרומה, ו) השבת, שנכנס שבת עליהן.12 קודם שנקבעו למעשר אוכל מהן ארעי.13 {מין על שאינו מינו}אין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש, ולא מן התלוש על המחובר, וכן להיפוך, ולא ממין על שאינו מינו, ולא מפירות חו"ל על פירות ארץ ישרראל ולא מפירות ארץ ישראל על פירות חו"ל, לא מן הפטור על החיוב, ולא מן החיוב על הפטור, ואם תרם אין תרומתו תרומה, לא מן הרע על היפה, ולא מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה, ולא מן הלח על היבש, ולא מן היבש על הלח ואם תרם תרומתו תרומה.14 {שאר פרטי דינים}מפרישין על ידי שליח,15 ובמחשבה,16 ומשלו על חבירו,17 ואיתא בשאלה כהקדש.18 שותפות עכו"ם חייב,19 פירות א"י שיצאו לחו"ל פטורין, והוא שמרחן בחו"ל, אבל מרחן בא"י ונתחייבו כבר לא נפטרו מפני שיצאו לחו"ל.20 ויש להזהיר על הלוקחין פירות א"י שידעו בבירור שנפרש מהן תו"מ. ונוהג בזמן שישראל על אדמתן דאורייתא בזכרים ונקבות, ובזמן הזה נחלקו הפוסקים אי דאורייתא או דרבנן, ומפרישין לכתחלה כל שהוא, ומאבדין אותו.