משרשי המצוה כי היוצא למלחמה מסכן נפשו למות להרוג או ליהרג, וכשנצח והביא השלל בדמו הביאו וקנאו, וכן מצינו בדוד מלך ישראל (שמואל ב' כ"ג, ט"ו-י"ז) ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער, ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויביאו אל דוד ולא אבה לשתותם ויסך אותם לה', ויאמר חלילה לי ה' מעשתי זאת, הדם האנשים ההלכים בנפשותם ולא אבה לשתותם. ופירש מצודת דוד וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם (ועיין ב"ק ס"א). ושבט לוי כיון שלא הלכו במלחמה אין ראוי להם ליקח חלק במה שקנו הם בנפשותם. גם כי שבט לוי צריכים להשים שלום ואין להם דבר שבא על ידי מלחמה.

מראה מקומות עיין מצוה תק"ד.

תקה) {גדרי הלאו}שבט לוי מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים, ובין לוי ובין כהן שנטל חלק בביזה לוקה.1 {מלקות}ונראה דוקא בנטל ואכלו או ביערו מן העולם, אבל נטל והוא בעין יחזיר מה שנטל ולא ילקה, דומיא דמי שנטל נחלה בארץ דמעבירין אותו ממנה ואינו לוקה, ואפשר דלאו זה לא ניתן לתשלומין, ושאני נחלה דקרקע אינה נגזלת והוה לעולם כאילו לא נטל כלום במציאות, ולפיכך אינו לוקה, ועל כרחך צריך לומר כן דאי ניתן לתשלומין אין לוקין עליו אף על פי שלא שילם, אלא הנכון דלאו זה לא ניתן לתשלומין כך כתב הרדב"ז ז"ל, אבל החינוך כתב דניתן לתשלומין וצ"ע.2 ועיין ח"מ סי' צ"ז בסמ"ע וש"ך שם מה שפירשו בדעת הרמב"ם שכתב באבד המשכון של אלמנה או נשרף קודם שהחזיר לוקה, ועיין לקמן מצוה (תקצ"א). ומדברי הרדב"ז ראי' לקצה"ח ח"מ הנ"ל, ע"ש ודו"ק כי קצרתי מאד. {שאר פרטים}ויש להסתפק בנטל חלק ונתנו מיד לישראל אי עובר בלאו. וכל אלו נאמרים בארץ ישראל אבל במלחמת שאר ארצות שכובש מלך ישראל הרי חלק הכהנים והלוים בביזת אותן הארצות ככל ישראל.3 ולדעת הסמ"ג לעתיד לבא גם אלו יקחו חלק במלחמת הארץ אלא שלימות המשיח לא יהיו עוד מלחמות, ושלום וצדק יהיה בשערים. ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בשבט הלוי והעובר ונוטל חלק להרמב"ם4 לוקה ולהחינוך ניתן לתשלומין ואינו לוקה.