משרשי המצוה כי רבוי הכסף הוא הגורם והכנה לשוב מאחרי ה', כמו שאמר הכתוב השמר לך וגו' וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת. והכתוב ימנע המלך מגאות ורוממות הלב, וכל שכן האחרים, כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת מאד לפני אלקים אפילו במלך, כי לה' הגדולה והרוממות ולו לבדו התהלה כמבואר ע"י נביאים תועבת ה' כל גבה לב, וכאלו עובד ע"ז. גם כי ברבוי אוצרותיו יחשוב שינצח העולם, שיקבץ חיילות וגדודים לכבוש כל המדינות ויסמוך על רוב עשרו, וישכח כי יד ה' החזקה עושה חיל, ולא בכח ולא בחיל כי אם ברוחי אמר ה'. ומה גבורת אנשים אם לא בעזר ה'. גם כדי שלא יעניש את ישראל ברודפו אחר הכסף יטיל עליהם מסים וארנוניות בכח המשל, ולכן לא ירבה.

מראה מקומות עיין מצוה תצ"ט.

תקב) {גדרי האיסור}מלך ישראל אסור לו להרבות כסף וזהב להניח בבית גנזיו ולהתגאות בו, או להתנאות בו, אלא כדי שיתן לחיילותיו ולעבדיו ולמשמשיו,. ואינו אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו, אבל מרבה הוא לצורך ישראל ולתועלתם לשמור אותם ואת עריהם מאויבים, ומותר ומצוה להרבות לאוצר בית השם, ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותם, וכן מצינו (בדברי הימים) שהכין דוד לבנין הבית שלשת אלפים ככרי זהב ושבעת אלפים ככר כסף. מביא את הכסף לאוצר בית ה' תחת ידי נאמני ישראל.1 {היה לו מקודם}וגם כאן יש להסתפק במלך שהיה לו ממון רב קודם שנעשה מלך והיה עשיר גדול אם צריך ליתנו במתנה לאחרים או לבית האוצר, או כיון שהיה לו מקודם שנתמנה אינו בכלל לאו זה. {ביזה}כל הרוגי המלך ממונן למלך, וכל המלכות שכובש הרי אוצרות המלכים למלך, ושאר הבזה שבוזזין בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל מחצה בראש, ומחצית הבזה חולקין אותה כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבין על הכלים במחנה.2 ומה שאמרו 3מחצה לו אין כוונתו לו לעצמו, אלא לצרכי המלך לעבדיו,4 ובזה מתרצים שנענש אחאב על שדה נבות. כל הארץ שכובש הרי הוא שלו, ונותן לעבדיו ולאנשי המלחמה כפי מה שירצה, ומניח לעצמו כפי מה שירצה.5 והנה הכא משמע לעצמו ממש, ואולי בקרקע לא שייך ירבה שהוא שוה כסף. ובכל אלו הדברים דנו דין, ובכל דרכיו יהיו מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים, ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו.6 {השיעור ושאר פרטי דינים}ולא נתבאר השיעור של רבוי כמה הוא, ואולי בפרוטה כדין כל ממון שהוא בפרוטה. ונראה דדוקא כסף וזהב אבל שדות וכרמים ובתים וכלי תשמיש מרבה כרצונו, ואסור לו למלך לשתות יין דרך שכרות, שנאמר אל למלכים שתו יין. 7 ונוהג במלך בזמן שישראל על אדמתן. מלך שהגלה יש להסתפק אי פטור ממצות אלו.