משרשי המצוה לפי שדעות בני אדם משונים כמו שאמרו כשם שפרצופותיהם אינם שוות כך דעותיהם אינן שוות, ואם לא יהיה להם לישראל ב"ד אחד קבוע ומיוחד על מי לסמוך היתה נעשית תורתינו ח"ו כמה תורות ולא היה קיום למצוה מן המצות, כי בכל זמן היו מתחדשים דברים משונים לפי הדעות המשונות אשר היה נדמה לכל אחד לפרש לפי סכלו, בדברים אשר אינם מפורשים אפילו בתורה שבעל פה, ולא היינו יודעים אמיתותם וכן התקנות והגזירות. ומזה הטעם חייבה תורה לזקן ממרא מיתה שלא יהיו נמשכין אחריו ויבאו לכפור בתורה, כאשר עשו שחיקי טמיא צדוק וביתוס, וכאשר עשה הנוצרי שר"י אשר עדיין עונותיו גורמין כמה צרות לעם קדוש. ומי שאינו מודה בתורה שבעל פה הרי הוא מין, וכל החולק או הסותר דבר גדול או קטן או מלגלג על אות אחת מהתלמוד הרי הוא חולק על הקבלה ודינו כדין המינין שיצאו מכלל ישראל, ולכן חייבה התורה לשמוע אל הבית דין הגדול ולהם דבר המשפט.

סנהדרין פ"ו, ר"מ הל' ממרים, סה"מ מ"ע קע"ד ל"ת שי"ב, סמ"ג עשין קי"א לאוין רי"ז, ח"מ סי' י"ד.

תצה) {לסמוך על ב"ד הגדול שבירושלים}קיום המצוה. בית דין הגדול שבירושלים היושבין בלשכת הגזית (עיין לעיל מצוה תצ"א) הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל בני ישראל, ועליהן הבטיחה התורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת בפירוש הקבלה עליהן ולישען עליהן.1 ואחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדו אותן ממדות שהתורה נדרשת בהן, ואחד דברים שהיו סייג לתורה, והתקנות והגזרות והמנהגים כפי צורך השעה שיורו בהן לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם, מצות עשה לשמוע להם.2 {דרך בירור מחלוקת בזמן ב"ד הגדול}כשהיה ב"ד הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל, וכל דין שנולד בו ספק שואל אדם לב"ד שבעירו, אם לא ידעו אז הב"ד או שלוח ב"ד עולים לירושלים ושואלין לב"ד שבהר הבית, אם לא ידעו הכל באו לב"ד שבפתח העזרה, ואם לא ידעו הכל באו ללשכת הגזית לב"ד הגדול, אם היה מקובל אצלם הלכה זו חותכין הדין, ואם לאו דנין בשעתו שם עד שיסכימו כולם או יעמדו למנין וילכו אחר הרוב וכן ההלכה מהיום, והמיעוט מחויבים לעשות כהרוב,משבטלו ב"ד הגדול רבתה המחלוקת בישראל.3 {בזמן הזה}שני בתי דינין או שני חכמים שנחלקו בזמן הזה ואינך יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה הלך אחר המחמיר, ובשל סופרים הלך אחר המיקל,4 והוא ששוין בחכמה או בדומה לו, ואם לאו הולכין בתר הגדול בתורה.5 שנים שנתעצמו בדן ואחד אומר נעלה לב"ד הגדול כופין אותו ודן בעירו.6 אבל אם המלוה אמר נלך לב"ד הגדול כופין הלוה,7 וי"א דבית דין חשוב בכל דור ודור מקרי בית דין הגדול, ומקומות שיש בהם חכמים גדולים מומחים לרבים אם אמר המלוה נלך למקום פלוני, כופין הלוה והולך עמו.8 וי"א דלטענת נילך אין חלוק בין לוה למלוה, מיהו בזמן הזה נהגו שכל זמן שיש ב"ד בעיר אין אחד יכול לכוף חבירו לילך לב"ד אחר.9 ונוהג מצוה זו בזמן שב"ד הגדול בירושלים בזכרים ונקבות, ובכלל המצוה לשמוע בכל זמן אל חכמי האמת הגדולים בחכמת התורה וביראת ה' טהורה.10