משרשי המצוה כי הא-ל תמים דעות הוא, והאדם אשר חטא נעשה בעל מום, שפגע בנשמתו, ויבא השלם ויכפר על הבעל מום. אבל איך יבא הבעל מום ויכפר על בעל מום, ולכן אין ראוי להקריבו. ומזה ישא החוטא ק"ו בעצמו, אם על מום כל דהוא בגוף בהמה שהוא עובר והולך ונתרפא פסלה התורה להקרבה למעלה, אדם שחטא ופגם בנפשו ונעשה בעל מום ואינו עובר לעולם עד שישוב לה' על אחת כמה וכמה שידחה מלהתקרב לה'. ויתן אל לבו לתקן את אשר עוות וישתדל למצוא רפואה לאותו אבר שנפל בו מום החטא, להשיבו אל כנו בהתוודותו בדמעות שליש עד שישוב ה' וירחמהו ויחזור ויכניסהו למחיצתו, ויתעלה במעלה כמו שאמרו במקום שבעל תשובה עומד אין צדיק גמור יכול לעמוד.

ספרי, ר"מ פ"א מאיסורי המזבח, סה"מ ל"ת צ"ה, והסמ"ג לאוין שי"ג כללו שם, וכן בסי' שט"ו.

תצד) {גדרי האיסור}כהן המקריב בהמה בעלת מום על המזבח לוקה, ואחד השוחט, ואחד הזורק, ואחד המקטיר אימורי בעל מום עובר על המזבח לוקה, נמצאת למד שאם הקדי' בעל מום עובר ושחטו וזרק דמו והקטיר אימוריו לוקה ארבעה מלקיות אם התרו אותו עליהם, 1 ועיין לעיל (מצוה רפ"ה רפ"ז רפ"ח רפ"ט ר"צ). {מומין העוברים}ואלו הן מומין העוברים הפוסלים בבהמה, גרב לח, חזזית שאינה מצרית, מים היורדין בעין בהמה ואינם קבועין, סנורים שאינם קבועים.2 והרמב"ן ז"ל השיג על הרמב"ם גם בלאו זה ולא מנאה בלאו בפני עצמו, דהוא בכלל הלאוים שבפ' אמור לענין מום קבוע. והעובר על לאו זה עובר עוד על עשה דתמים יהיה.3 {עובר בעלת מום לענין פדיון}מה בין בעלת מום קבוע לבעלת מום עובר, שבעלת מום קבוע אם ילדה והיא קדש הולד יפדה ויצא לחולין, אע"פ שהוא תמים כדי שלא יהא תפל חמור מן העיקר, ואם נתעברה קודם שנפדה וילדה אחר הפדיון הולד חולין, ואם מתה קודם שתפדה נפדית אחר שתמות שהרי לא חלה קדושה גמורה על גופה אלא על דמיה מפני שהיתה בעלת מום קבוע, אבל המקדיש בעלת מום עובר או תמימה שהקדישה ונולד לה מום קבוע, אם מתה קודם שתפדה תקבר כשאר קדשים התמימים מפני שהיא צריכה העמדה והערכה, ואם נשחטה קודם שתפדה נפדית כל זמן שהיא מפרכסת (לדעת הרמב"ם, והתוס'4 חולקין) ותאכל, ואם ילדה יקריב ולדה.5 ונוהג בזמן הבית ובירושלים בזכרים ונקבות שהשחיטה כשרה בזרים ולענין זריקה והקטרה בזכרי כהונה.