משרשי המצוה לפי הפשט כתב הרמב"ם ז"ל שהיה מנהג העובדים ע"ז לבנות בנין גבוה של אבנים או של עפר ולהתקבץ עליו לעבודתם הרעה, ולכן הרחיקנו התורה שלא נעשה כמוהו אנחנו אפילו לעבוד הא-ל ב"ה כדי להרחיק ולהשבית כל ענין עבודה זרה מבין עינינו וממחשבותינו, כטעם שכתבנו בסמוך בנטיעת האילן. ואף על פי שיעקב אבינו הקים מצבה כמ"ש וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה, כבר אמרו ז"ל אהובה היתה למקום בזמן האבות ובבואם לארץ נאסרה עליהם המצבה מפני ששמו אותה הכנענים להם לחק, והמזבחות לא החזיקו בהם כל כך ולכן לא אסר הכתוב, או שלא רצה לאסור הכל והשאיר המזבח שראוי לנסך ולקרבנות (הרמב"ן ז"ל).

מראה מקומות עיין מצוה תצ"ב.

תצג) {גדר האיסור}המקים מצבה אפילו לעבוד את ה' עליה, לוקה.1 {מה הוא מצבה}ונחלקו הפוסקים בפירוש מצבה, דעת רש"י בחומש פ' שופטים שהיא מצבת אבן אחת, ובפ' ראה בפסוק ונתצתם את מזבחותם פי' מזבח של אבנים הרבה, מצבה של אבן אחת, וכן כתב היראים מצבה אבן אחת כדכתיב מצבת אבן, וכדבריהם מפורש בירושלמי ע"ז פ"ד ה"ז א"ר יוחנן מצבה כל שהיא יחידית, מזבח כל שאבניו מרובות, והרמב"ם2 כתב מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ועיין לח"מ. והחינוך פי' בדברי הרמב"ם שהיא בנין גבוה של אבנים או של עפר, ומשמע דס"ל מאבנים הרבה, והרמב"ן פ' ויצא כתב וישם אותה מצבה כבר פירשו רבותינו ההפרש שבין מצבה למזבח שהמצבה אבן אחת והמזבח אבנים הרבה, וכן פי' עוד בפ' שופטים כאן, והמנ"ח עבר על כל זה בקיצור דהרמב"ם לא פי' כרש"י, ולא הרגיש דבאמת לאו רש"י הוא אלא דברי חז"ל הם. ובאמת כי לולי דמסתפינא בלשון הרמב"ם ז"ל היה אפשר לפרש דהוא אבן אחת, ונעשית כבנין שהכל מתקבצין אצלה, אבל לשון החינוך תמוה. {טעם היתר מזבח ושאר פרטים}והרמב"ן ז"ל הקשה להטעם שנאסרה המצבה משום דנעשית חוק לכנענים א"כ מזבח נמי ליתסר ותי' שהקב"ה השאיר המזבח שהוא צורך הקרבנות אשר הוא ית' צוה בהם והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו ע"ש וכ"פ בפ' ויצא. ונוהג לאו זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר ומקים מצבה אפילו בזמן הזה ואפילו לעבוד עליה לה' חייב מלקות.