משרשי המצוה שראוי לאדם לשמוח על אשר בחר בנו הקב"ה מכל עם להיות לו לעם סגולה וגוי קדוש, ונתן לנו התורה ומצות ולעבדו בשמחה על אשר זכינו לכך, ולפי שאדם דואג רוב ימיו, וכל ימיו כעס ומכאובים, ואין צהלה על פניו, צוה הקב"ה לשמוח בזמנים קבועים עכ"פ, ולהודות לפניו על הטובה. וחייב לשמח אשתו ובניו ובני ביתו אתו ברגל, כי עיניהם תלוים בו. ולפי שברבות הטובה תבא השמחה לפעמים שלא לשם שמים, כי כן דרך העשירים לעשות סעודה ולתת לחם לכל אדם בהיותם מצליחים ומתברכים בתרומותיהם, ולכן בא הציווי שיהא הכל לשם שמים, החג לה' תחוג לה' אלקיך. והבטיח והיית אך שמח, שאם ישמח ויגל בחג יהיה שמח וטוב לב בכל השנה, כי כן טבע המציאות השמח בחלקו ששון ישיג והנאנח בלי סיבה יאנק דום כל הימים (ועיין אברבנא"ל).

פסחים ק"ט חגיגה י' קדושין ל"ד, ר"מ פ"א מחגיגה ופ"ז משביתת יו"ט, סה"מ מ"ע נ"ד, סמ"ג עשין רכ"ט, או"ח סי' תקכ"ט.

תפח) {גדרי המצוה בזמן הבית}מצות עשה מן התורה לשמוח ברגל, והוא שבעת ימי הפסח, יום א עצרת, ושמונת ימי חג הסוכות, ובזמן שבית המקדש קיים אדם עולה לירושלים לחוג,1 אם היו בידו קרבנות הראייה יביאם או יעלה עמו כסף לקנות הקרבן, ומביא שלמי שמחה כלומר קרבן אחד יתר על שלמי ראייה וחגיגה, שמביא בכל יו"ט ולא נתנו חכמים שיעור בכמה. 2 {נשים ושאר פרטים בזמן הבית}ונשים גם כן חייבות בשמחה זו,3 ונחלקו הראשונים ז"ל אם החיוב עליה להביא קרבן כאנשים או דרק בעלה משמחה משלו.4 וכתב הרמב"ם פ"ב דחגיגה5 לא יביא אדם קרבן תודה ביום י"ד, ואם הביא יוצא בה ידי חובת שמחה, ותמה מהר"י קורקוס כיון דאין תודה נאכלת אלא ליום ולילה האיך יוצא בה ידי שמחה, ועיין לח"מ שם ובספרי שו"ת ח"ג (סי' ר"ו עד סי' ר"י) שהארכתי הרבה בזה בס"ד. {בזמן הזה}ואמרו ז"ל6 אין שמחה אלא בבשר ויין, ונחלקו הפוסקים אי בזמן הזה איכא מצות שמחה בבשר ביו"ט דאורייתא או מדרבנן.7 וחייב אדם לשמח אשתו ובניו בבשר ויין וללבוש בבגדים נאים ומיני מתיקה, וחילוק פירות לנערים ונשים, כל אחד כפי מה ששמח בו, וחייב לשמח עניים, ומי שאינו משמח עניים אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.8 ואף על פי שאכילה ושתיה במועדים מצות עשה, לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש כי זה הוללות, ולא נצטוינו אלא על שמחה של מצוה שיש בה עבודת ית"ש, ואי אפשר לעבוד ה' לא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שכרות, ומצוה לשמח הנפש ביו"ט בהרבה תורה ותפילה,9 ק"ו אם על הגוף נצטוינו לשמחו כל שכן הנפש, ואין שמחה לנפש אלא בתורה, שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ויהיה כל כוונתו לשם שמים. תפח