משרשי המצוה כי אחר חצות משינטו צללי ערב כבר הוא זמן שחיטת הפסח ואין שוחטין הפסח על החמץ, ואם יותר באכילת חמץ עד הערב אולי לרוב טרדות הקרבת הפסח ישכח מלבער החמץ ולאכלו קודם הלילה, והזהירה התורה שלא לאכול לאחר חצות ויבער הכל קודם חצות. והקרא מוכיח כדברינו שנאמר לא תאכל "עליו" חמץ, ועליו קאי על הפסח, שכיון שהגיע זמן שחיטתו אסור בחמץ מדאורייתא, וחכמינו ז"ל עשו הרחקה יותר. עוד נראה טעם אחר לפי שאסרה תורה לאכול חמץ בפסח, ואם יאכל חמץ ערב פסח בין השמשות ויכנס מיד בחג הפסח וכריסו מלא בחמץ שלא נעכל, ונמצא נהנה מחמץ בפסח, הזהירה התורה שלא לאכול חמץ מחצות ועד הלילה שהוא שש שעות, הזמן היותר גדול לשיעור עיכול, וכל חמץ שיאכל יתעכל בזמן הזה או שיתקלקל במעיו ויפסד לגמרי במעיו ויכנס לחג טהור גברא, כי חום הטבע יהפך החמץ לדם ובשר שבאדם (ועיין חת"ס יו"ד סי' צ"ד, ופמ"ג סימן תמ"ז).

פסחים כ"ט, ר"מ פ"א מחמץ, סה"מ ל"ת קצ"ט, סמ"ג לאוין ע"ו כלל מצוה זו עם אכילת חמץ בפסח, או"ח סי' תל"א ותמ"ג.

תפה) {גדרי איסור חמץ ע"פ אחר חצות}קיום המצוה, אסור לאכול חמץ ביום י"ד בניסן מחצי היום ולמעלה, שהוא מתחלת שעה שביעית ביום, והעובר ואוכל כזית חמץ לוקה מן התורה לרמב"ם,1 אבל הרמב"ן והסמ"ג ושאר ראשונים חלקו עליו ופסקו כר"ש דאינו עובר בלאו אלא שהוא אסור מן התורה.2 ולדידן אין נפקא מינה דלעולם אסור, אלא לענין פסול עדות שאם לוקה עליו נפסל בעדות, ובאיסור דאורייתא שאין בו מלקות אינו נפסל דאורייתא, עי' חו"מ סי' ל"ד ס"א וברמ"א שם. ויש עוד דעת בעה"מ דלר"ש מה"ת אינו אסור בע"פ כלל אלא מדרבנן, וחלקו עליו הפוסקים. ועיין בית שערים (או"ח סי' קפ"ו) מה שהעלה פי' חדש בדברי בעה"מ הנ"ל.3 וחייב לבערו מן העולם לגמרי. {שעות איסור דרבנן}ומדרבנן אסור לאכול כל שעה חמישית ואפילו דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים בפסח.4 ומותר עדיין בהנאה, ואפילו חמץ גמור, ולפיכך יכול למכרו לגוי אפילו הרבה יחד, או ליתנו לבהמה חיה ועוף של ישראל, ובלבד שיזהר שיאכלנה עד סוף שעה חמישית.5 ומתחלת שעה שישית ולמעלה אסרוהו גם בהנאה, ואינו יכול למכרו לגוי, ולא ליתנו במתנה, ולא להפקירו, ולא להאכילו לבהמה,6 ואפילו לבהמה של הפקר אסור.7 {בדיקת וביעור חמץ}ועוד הוסיפו חכמים ותקנו לחפש אחר החמץ מליל י"ד ולהוציאו מגבולו, וגזרו שאין הפקר מועיל כלום לחמץ בעין אף קודם שהגיע זמן איסור הנאתו, וצריך לבערו או למכרו לעכו"ם.8 {שאר פרטי דינים בחמץ ע"פ}ואסור להריח פת של עכו"ם משעה שישית ואילך.9 ושעות הללו חושבין לפי אורך היום וקצרו (כלומר שעות זמניות).10 המוצא חמץ ברשותו לאחר ו' שורפו מיד.11 מי שנפל לו חמץ בירושה לאחר חצות ולא מכרו המוריש לעכו"ם, מחלוקת בין האחרונים ז"ל אי נאסר וצריך לעשות שאלת חכם.12 ונחלקו האחרונים ז"ל אי חצי שיעור חמץ אסור בע"פ עיין מל"מ.13 ועיין לעיל מצוה י' וי"א לענין בל יראה ובל ימצא בע"פ ולענין תערובת חמץ. מי שיש לו שיניים זרים יש להכשירם בע"פ קודם חצות בכלי שני.14 והמדקדקים אופין מצות מצוה אחר חצות.15 ויש ליזהר בזה אם אפשר כי להרבה ראשונים אינו יוצא במצה אחרת, עיין טור.16 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.