משרשי המצוה מה שכתבה התורה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ודרשו בספרי מה אני הענקתי ושניתי לך אף אתה הענק ושנה לו, ומה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה תן לו ברוחב יד. כי האיך יחזור אל ביתו לאחר שש שנים בידים ריקניות, ובביתו אין כל. והטעם שמוכר עצמו אין מעניקין לו כיון שהוא קבל שכר עבודתו והרי הוא כשאר שכיר שבא בשכרו, ועוד שיש לו. אבל מכרוהו ב"ד בגנבתו שאינו מקבל כולם, ששכרו לקחו הב"ד ונתנוהו להנגנב בתשלום גנבתו, ונמצא עני זה יוצא בפחי נפש לאחר שש שנים ואין לו אף מזון סעודה אחת. עוד אמרו בזה כי מכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית ועובד ביום ובלילה, צוה הכתוב להעניק לו, משא"כ במוכר עצמו שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית. וכתב רבינו יצחק הפרחי ז"ל ורומז ע"ע שיוצא בשביעית חפשי למטטרון שר הגדול הנקרא עבדו של יוצרינו, ונקרא כלפי מעלה עבד עברי (מצ"ד מצ' תק"א) והמשכיל יבין סוד הגאולה.

מראה מקומות עיין מצוה תפ"א.

תפב) {חיובי העשה}מצות עשה להעניק לעבדו או אמתו היוצאים ממנו בשש או ביובל או במיתת האדון או בסימנים, להעניק להם מדברים שיש בה ברכה מחמת עצמן, כגון צאן, גורן, ויקב, וכן כל שאר דברים חוץ מכספים ובגדים.1 ונותן לו מכל מין ומין, אין לו ממין אחד אין צריך לקנות וליתן לו, אלא נותן לו ממנים אחרים.2 ונותן לו לפי הברכה, שאם נתברך יותר בזמן שהעבד היה אצלו נותן לו יותר, ומיהו אפילו לא נתברך בגללו מחוייב בהענקה, ונראה דאפילו פחתו נכסיו ג"כ מחויב, ולא יפחות לו משוה ל' סאה, בין ממין אחד ובין ממינים הרבה.3 אין לו כלים אלא כספים ובגדים, דעת המהרי"ט דמכל מקום נותן לו שיעור ל' סאה והמל"מ חולק עליו, ועיין תומים וקצוה"ח סי' פ"ו. ואינו חייב בהענקה רק בעבד שרבו יכול למסור לו שפחה כנענית.4 {בעלות הענק}ענק עבד עברי לעצמו, ואין בעל חובו גובו ממנו, ואין רבו חייב להעניק בעל חובו (דאין בו משום שיעבודא דר"נ), ואין העבד חייב לפרוע חובו מהענקתו (ועיין תומים ח"מ סי' פ"ו וקצה"ח שם), ענק אמה העבריה ומציאתה לאביה, מת אביה קודם שיבא לידה הרי הן של עצמה, ואין לאחיה בה כלום, שאין אדם מוריש זכות שיש לו בבתו לבנו.5 {שאר פרטים}ברח העבד ופגע היובל פטור מהענקה.6 עבד שעבד שלש שנים וחלה שלשה רבו חייב בהענקה, חלה יותר משלש דחייב להשלים ופגע בו היובל יוצא ומעניקין.7 התנה עם אביה על מנת שלא להעניק תנאו קיים, ואם מת אביה והענקה שלה חייב להעניק מכל מקום.8 אין האמה העבריה או עבד עברי יוצאין בראשי אברים.9 ייעד אותה האדון לעצמו או לבנו, הרי היא כשאר ארוסות ואינה יוצאה אלא בגט ככל נשי ישראל.10 ונוהג בזמן שדין עבד עברי נוהג בזכרים ונקבות. וצ"ע אי כופין אעשה זו כיון שמתן שכרה בצדה.