משרשי המצוה לפי שדרך המוכר מעט מעט וזקפו עליו במלוה לזמן מרובה מעלה השער ומבקש שכר ביותר בערמה ובתחבולות שעושה להעלות בשווי, נמצא העני קונה ואין לו לשלם בזמנו משלם כפלים לאחר זמןף והעשיר המוכר לו וזקפו עליו במלוה גזלו למחצה שכר. ולכן חייבתו התורה למשיך שישמיט ויפסיד את הכל ויצמצם מחיצת ברזל להתרחק מן הגזל והדומה לו. זולת כי התורה לא תחייב לשמט המלוה על המשכוון ולא המוסר שטרותיו לבית דין ולא המלוה לזמן קצוב כגון לעשר או עשרים שנה, ולא חייבה אלא למי שהיה בערבון היד כמ"ש משה ידו ישמט, והא כי נראה מזה שהלוהו בלי משכון ולא מסר שטורתיו לב"ד ובשעת הלואתו חישב שאם לא יחזיר לו לא יביאהו לשלם בעל כרחו ואם יהיה לו ברצונו יחזיר, ולכן עם בוא השמיטה ולא החזיר ישמט כי נראה שאין לו להחזיר, ואם יהיה לו וירצה מדעתו יכול להחזיר גם לאחר השמיטה.

מראה מקומות עיין מצוה תע"ה.

תעז) {גדרי המצוה}אדם מישראל שיש לו חוב אצל חבירו ולא קבל עליו משכון, ולא מסר שטרותיו לב"ד, ולא כתב פרוזבול, הרי זה מצות עשה לשמטו בשביעית, עבר ולא שמטו ובקש החוב מהלוה הרי זה עובר בעשה זו, ובלאו, ואינו חייב לשלם לו.1 ואין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, בערב ראש השנה בסוף מוצאי שביעית משתשקע החמה.2 ומצוה זו חובת גברא הוא, ונוהג בין בארץ ובין בחו"ל, ומיהו גזה"כ דאינו נוהג מדאורייתא אלא בזמן שהיובל נוהג.3 ובבית שני מחלוקת הראשונים4 אי היה נוהג מה"ת, ובזמן הזה עיין לעיל מצוה (תע"ה). ומיהו אף דהמצוה חובת גברא אפילו צווח איני משמט אינו כלום, דהחוב נפקע מאפקעתא דמלכא, עבר וגבה החוב לאחר שביעית בע"כ הרי זה גזל וחייב להחזיר לו המעות, מת גובים מן היורשים.5 סיבב אותו לאחר שגבה בכל אופן שהוא ואמר לו שהוא נותנו לו במתנה, הרי אלו שלו ונפטר מן הגזל.6 {הלואה לזמן}המלוה לזמן כגון לעשר או שישים שנה או יותר אין השביעית משמט כל זמן שלא עבר הזמן.7 סתם הלואה אי משמט בתוך ל' יום מחלוקת הפוסקים.8 {השמטת שבועה}ושביעית משמטת שבועה שנתחייב לו בשביל ממון ופטור מלישבע9. כפר בחוב ועברה עליו שמיטה ואח"כ הודע או באו עדים שחייב לא נשמט.10 ובהשגות11 תמה האיך משמט שבועה כיון דאם יודה ישלם, וכתב דדוקא בכפר ונשבע אינו משמט אבל כפירה בלא שבועה משמט. ועיין טוש"ע12 ואו"ת. שבועות השותפין והשומרין וכיוצא משבועות שאם יודה משלם, אין שביעית משמט.13 {פורזבול ושאר פרטים}בתובע חובו וטען הלוה היה לו פרוזבול ונאבד נאמן.14 ת"ח שהלווה זה לזה ומסר דבריו לתלמידים אינו צריך לכתוב פרוזבול מפני ששמיטת כספים בזמן הזה מדרבנן ובדברים בלבד נדחה.15 ונחלקו הפוסקים אי פרוזבול מהני מדאורייתא.16 ונוהג בזמן שהיובל נוהג, ובזמן הזה נחלקו הפוסקים17 עד יבא מורה צדק.