משרשי המצוה על דרך הפשט הוא לעשות סייג וגדר שלא נמשך אחרי הגוים ומעשיהם ועצתם, וזהו יהיה כשלא נחמול ולא נחוס עליהם ולא יהיה לנו קירוב דעת עמהם לרחם עליהם כעל נפש אחינו מישראל. ובא הציווי מאחר שאמרה התורה את אחיך תשמט ידיך לא תאמר דגם הנכרי כן. גם כי כשאין לגוי לפרוע ואי אתה דוחקו לפרוע אתה מחייהו ומהנהו מממונך ועובר על לא תתן להם מתנת חנם. וכשאתה דוחקו לפרוע חובו אין לך הרחקה גדולה מזו. והרמב"ן והסמ"ג ס"ל שלא בא הכתוב אלא להזכיר על החמלה בישראל בעשה ול"ת, שנחמול על אחינו בני ישראל שלא לנגשם בשעת דחקם ובנכרי מותר, כי אנחנו נשלם להם מדה כנגד מדה אם מגיש הנכרי את ישראל ומצר לו ומבקש רעתו ונוטל ממנו רבית ונוגשו לפרוע לו בשעת דחקו למה הישראל לא ישיב לו גמולו בראשו וכאשר עשה כן יעשה לו, והתורה התירו.

ספרי, ר"מ פ"א ממלוה, סה"מ מ"ע קמ"ב.

תעו) {גדר המצוה לדעת הרמב"ם}זה לשון הרמב"ם1 ומצות עשה לנגוש את העכו"ם ולהצר לו שנאמר לנכרי תגוש, מפי השמועה למדו זו מצות עשה. ובסה"מ מצוה קמ"ב הוא שצוונו לנגוש הנכרי ולהכריחו לפרוע חובו, כמו שנצטוינו לחמול על ישראל והזהירתנו מלנגוש אותו, והוא אמרו ית' את הנכרי תגוש, ולשון ספרי את הנכרי תגוש זו מצות עשה. {לא תחנם בהארכת זמן פרעון}והמאריך זמן לנכרי על פרעון חובו בלי תשלום פרעון אלא מצד רחמנות עליו ועל ביתו, וגם לא מצד היראה מהעכו"ם שירע לו או להפסד חובו, הרי זה בטל עשה זו,2 וגם עובר על לאו דלא תחנם3 שהרי בהארכת הזמן נותן לו שיווי כסף מה שהיה יכול לקבל ממנו אם לא היה מרצה, או שהיה צריך לשלם לאחר שיפייסנו, ועיין קדושין (ס"ג)4 ע"מ שאדבר עליו לשלטון מקודשת, דבההיא הנאה הוה שוה פרוטה, והכי נמי מהנהו בזה, ומיהו אם יש לו שום תועלת בהארכת זמן מותר. אבל מפני דרכי שלום ליכא כאן דיכול לומר לו זוזי צריכנא, ואפילו רואהו שיש לו כסף יכול לומר מקח טוב איתרמי לי וצריכנא לזוזי.5 {גר תושב}גר תושב אין מצוה לנוגשו, ואם נוגשו אינו עובר עליו דאינו בכלל ישראל ולא הוי נכרי לענין זה, וישראל בני רחמנים הם.6 {דעת הרמב"ן במצוה זו}והרמב"ן ז"ל7 ומהראשונים והאחרונים פירשו דאין זו מצות עשה אלא שהישראל עובר גם בעשה כשנוגש את ישראל, ומיהו אפילו להרמב"ן ודעימי' דאין זה מצות עשה לנגוש נכרי. מ"מ המאריך חוב לעכו"ם בלי שום תועלת לישראל עושה איסור לכולי עלמא משום לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם, אלא דלא עובר בעשה זו אלא בלאו. ונסתפקתי כשנעשה טובה לעכו"ם ממילא, כגון שיש לו מעות אצלו ומתרשל ללכת אחריו לבקשו ולא נתכוין כלל לטובתו, אלא שהעכו"ם ממילא יש לו טובה אי עובר, ונראה דכיון דסוף סוף העכו"ם נהנה עובר משום לא תחנם וצ"ע. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. תעו