משרשי המצוה ע"ד הפשט כי בהמה אשר נולד בה חולי עד שמתה ממנה יגרום הפסד לגוף האדם אם יאכלנה, וכן אמרו מדרך הרפואה שבשר נבלות ואפילו טרפות האסורות מוליד הפסד בגוף האוכלו על הרוב אם לא על כולו, ואפילו האומות שמותרין בה קפדי על זה, וזה דבר מפורסם לכל אין צריך ראיה. ובספרא פרשת אחרי ובויקרא רבה פ"א אמר רבי תנחום בר חנילאי משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, א' יש בו כדי לחיים ואחד אין בו כדי לחיים, זה שיש בו כדי לחיים אומר לו דבר פלוני לא תאכל, וזה שאין בו כדי לחיים אומר כל מאי דבעי הבו ליה, כך לדורות המכעיסים שהיה מנח ועד אברהם כירק עשב נתתי לכם את כל, אבל ישראל שהם לחיי העולם הבא אמר את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, הדא הוא דכתיב כל אמרת אלו-ה צרופה (ועיין אברבנא"ל).

מכות י"ז חולין ל"ב זבחים ס"ט קכ"ט, ר"מ פ"ד ממ"א, סה"מ ל"ת ק"פ, סמ"ג לאוין קל"ג, יו"ד סי' ט"ו ט"ז, סמ"ק סי' ר"ב.

תעב) {גדרי האיסור}בהמה חיה או עוף הטהורין שמתו מאליהן או שנפסלו בשחיטתן הרי זה נבלה האמור בתורה, והאוכל מהם כזית בעדים והתראה לוקה.1 ואינו אלא בבהמות הטהורים ולא בבהמות הטמאים, לפיכך האוכל כזית בשר מבהמה טמאה בין שמתה מאליה ובין ששחטה, בין שחתך ממנה בשר מן החי ואכלה, אינו לוקה אלא משום לאו דטמא.2 ובנבלה איכא עוד לבד מן הלאו איסור עשה שאינו זבוח.3 {נבילות מחיים}האוכל כזית מבשר שנפל מבהמה טהורה לוקה.4 ויש עוד נבילות מחיים ואלו הם, ניטל הירך וחללה, נשברה המפרקת ורוב בשר עמה, נקרע גבה, וכן חלק גבה, והיינו גיסטרא, נפסק רוב הקנה, ניקב הושט במקום הראוי לשחיטה כל אלו הוה נבלה מחיים,5 ועיין ש"ך יו"ד סי' ל"ג.6 ונבלות אלו אף שאסורים באכילה מחיים ולוקין עליהם מכל מקום לענין טומאה אינם מטמאים עד לאחר מיתה ממש, חוץ כשחתך ראש הבהמה לגמרי אף שהבהמה עדיין מפרכסת מטמא.7 {אי חלה על איסורים אחרים}ודעת הרמב"ם ז"ל8 דנבילה הוה איסור מוסיף על אינה זבוחה (ועיין שו"ת משנה הלכה ח"ג סי' צ"ט). גיד הנשה חייב משום נבלה להרמב"ם9 ויש חולקין.10 {שיעורו וצירופו}האוכל עוף טהור חי לוקה בכל שהוא, עוף טהור מת עד שיהא בו כזית. 11 וגידים ועצמות מצטרפין לכזית וברמב"ם כתוב אין מצטרפין, ועי' גם ביו"ד סי' צ"ט ס"א, האוכל עצמות וגידים לחוד פטור. 12 נבילה וטרפה מצטרפין דטרפה תחלת נבלה הוא, ולא שאר איסורים. 13 {באינה ראויה לאכילה}ואינו חייב אלא כדרך אכילתן, 14 ותהא ראויה לאכילה, נסרחה הנבלה עד שאינה ראויה לגר אין חיוב באכילתה,15 ומכאן למדו לכל נותן טעם לפגם דמותר מן התורה.16 {מתה מאליה לגוי}והנה בתורה כתיב בנבלה או מכור לנכרי, ופשוט דנבלה מותרת לנכרי, מיהו דעת רש"י חולין17 ותוס'18 לחד תירוצא, ורמ"ע מפאנ"ו19 הביא כן בשם פסיקתא ועוד קצת פוסקים, דאפילו לעכו"ם בהמה שמתה מאליה אסורה ולא הותרה לעכו"ם אלא בשר נחירה, דנחירה להם כשחיטה לישראל. ועי' בית שערים למרן א"ז יו"ד סי' ט"ו וק"ט ובמשנת העמרמי שם בסופו.20 {שאר פרטים}דם נבילה אינו בכלל בשר ואינו מטמא.21 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.