משרשי המצוה כי רצה השי"ת ברוב רחמיו להבדיל אותנו מלאכול דברים טמאים כדי לטהר הנשמה המסתפקת מן האוכל לפי דקותה הצלול, שמוציאה רק החלק הקדושה מן המאכל, ולכן ראוי שלא יהיה הגוף נזון מדברים שמטמאין את הלב. כי הם כמו מסך לשכל האדם ולא תמצא הנשמה מזון בשרצים הטמאים ותרעב נפשה ותמות בהתמדת הגוף לאכול דברים טמאים. וזה שאמרו רז"ל רשעים בחייהם קרואים מתים. גם כי מאכלים הטמאים גסים הם, וידוע כי יותר תפעל הנפש פעולתה אם תהיה ניזונת מהדברים דקים ולא מן העכורים הגסים. וכמו האומן טוב לא יוכל לפעול אלא בכליו, כן הנשמה לא תוכל תת כחה לפועל בלתי הגוף, ואם יהיה הגוף עכור ומטומטם לא יצלח. ועד"ה כי בהמות טהורות ברייתן ממדת החסד והטמאות מדין, ורוחן מרוחות הטומאה השטין באויר, וישראל קדושים הן אוכלין הטהורים.

חולין ס"ו, ר"מ פ"ב ממ"א, סה"מ ל"ת קע"ה, סמ"ג לאוין ק"ל, סמ"ק סי' ר"ט, יו"ד סי' פ"א, יראים קל"ב.

תעא) {גדרי האיסור}כל האוכל כזית משרץ העוף במזיד ובהתראה לוקה,1 אכל כל השרץ כולו אפילו היתה כל שהוא הרי זה לוקה, ולא בעי כזית כיון דהוה בריה כולה.2 ואלו הם שרץ העוף, זבוב, או יתוש, וצרעה, ודבורה, וחגבים טמאים, וכיוצא בהן כל שמתעופפים וכל דבר קטן שרוחש על הארץ.3 {לאוין רבים בבריה אחת}וכתב הרמב"ם4 הרי שהיתה הבריה משרץ העוף ומשרץ המים ומשרץ הארץ, כגון שהיו לה כנפים והיא מהלכת על הארץ כשאר שרצים והיתה רבה במים, ואכלה לוקה שלש, ואם היתה יתר על זה מן המינין שנבראו בפירות לוקה ארבע מלקיות, ואם היתה מן המינין שפרין ורבין לוקה חמש, ואם היתה מכלל עוף טמא יתר על היותה משרץ העוף לוקה שש, משום עוף טמא ומשום שרץ העוף ומשום שרץ הארץ ומשום שרץ המים ומשום רומש על הארץ ומשום תולעת הפירות, בין שאכלה כולה ובין שאכל ממנה כזית, לפיכך האוכל נמלה הפורחת הגדילה במים לוקה חמש, וכתב עליו הראב"ד ז"ל אסף דברים שאינם בעולם. ומחלוקתם הוא בפי' גמ' מכות5 אכל פוטיתא לוקה ד', נמלה לוקה ה', צרעה לוקה ו'. וגם הרמב"ן ז"ל האריך להקשות על הרמב"ם בזה ופי' פוטיתא מין דג טמא וקטן, וכן פירשו הגאונים וכן הסכים ה"ה. {דבש} דבש דבורים ודבש צרעים מותר באכילה מפני שאינו מתמצית גופן, אלא כונסין אותו מן העשבים בתוך פיהן ומקיאין אותו בכוורת כדי שימצאו לאכול בימות הגשמים.6 והרמב"ן והרא"ש והטור פסקו דבש צרעין אסור, ומיהו אין צריך לחוש לו כי אינו נמצא ביננו כלל.7 דבש דבורים, אע"פ שנמצאו בו מעורבים גופי הדבורים ומחממין ומרתיחין הדבש מותר, שהדבורים פוגמין הדבש.8 ואע"ג דשרץ ג"כ פוגם ואסור מ"מ רגלי דבורים הם רק עצמות (תוס' וסמ"ג), ומ"מ יש ליזהר שלא לאכול דבש בלי סינון מפני תערובות הדבורים ונמלים דשכיח בדבש, וכן המנהג פשוט (פר"ח), והכל לפי המקום, ובמדינתנו ליכא שום חשש לזה (ד"ע), ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.