משרשי המצוה מה שצוה הקב"ה להיות כל אדם מישראל בקי בעופות ובסימניהם לידע איזה מהם טהור וכשר לאכילה. כי לא כל העופות הטמאים שנתפרשו בתורה ידועים לנו כדי שיהיו כל שאר בחזקת טהורים אצלינו, ולפיכך צריך להיות בקי בסימנים שיכירם על פי קבלת הסימנים שמסרו לנו חכמינו ז"ל ושקבלו בני המקום, ועל פיהם נתנהג. וכל שכן כי יקרה לפעמים שיתרחק האדם מן הישוב על ידי סיבה ממסבב כל הסיבות, וירעב נפשו לאכול ולא ימצא לאכול לשבוע את נפשו רק עופות, מינים ממינים שונים, ואם לא יהא בקי בסימני העופות הכשרים נמצא אוכל הטמא ומשייר הטהור, או ימות ברעב. ולכן צותה התורה להיות בקי בהם לטובתינו. ומיהו בזמן הזה אין אנו סומכין על הסימנים, רק על הקבלה אנו אוכלים, וצריך עכ"פ להיות בקי בעופות המקובלים לנו להיות כשרים.

חולין פ"ג, ר"מ פ"א ממ"א, סה"מ מ"ע ק"ט, סמ"ג עשין ס', יו"ד סי' פ"ב.

תע) {סימני עופות}סימני עופות טהורים לא נתפרשו לן בתורה, אלא מנה הכתוב כ"ד עופות האסורין לנו ושאר כל העופות כולן מותרין, ואלו הן העופות הטמאין א) הנשר, ב) הפרס, ג) העזניה, ד) דאה, והיא הראה האמורה במשנה תורה, ה) איה, והיא הדיה האמורה במ"ת, ו) כל שהוא מין האיה, שנאמר בה למינה, ז) העורב, ח) זרזיר, ט) בת היענה, י) התחמס, יא) השחף, יב) הנץ, יג) שרינקא, והיא מין נץ, שנאמר בו למינהו, יד) הכוס, טו) השלך, טז) הינשוף, יז) התנשמת, יח) הקאת, יט) הרחם, כ) החסידה, כא) האנפה, כב) מין האנפה, שנאמר בה למינה, כג) הדוכיפת, כד) העטלף.1 וכל עוף שאינו מהן אינו צריך בדיקה וכשר, ומי שאינו בקי בטמאים אוכל הטהורים במסורת שכך קבלנו מאבותינו, ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד, והוא שיהא מוחזק אותו צייד שהתיר שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן. 2 {בזה"ז עוף נאכל במסורת}ועכשיו שאין אנו בקיאין בהן ובשמותיהן כל עוף הבא לפנינו יש לחוש שמא דורס הוא,3 שהרי תרנגולת דאגמא אמרינן בגמרא4 שהיו מחזיקין אותה בטהורה ולאחר זמן ראוהו דורסת ולכן אין עוף נאכל אלא במסורת. וכל עוף שמסרו לנו אבותינו כטהור טהור, ושלא מסרו לנו יש לחוש.5 ובעי דוקא שיהא פשוט באותו מקום שזה עוף טהור,6 ועיין רש"י חולין ס"ג7 שאם זכור הוא באדם כשר שאכלו אוכל. מי שהוא במקום שנהגו איסור בעוף והלך למקום שיש להם מסורות אוכל עמהם.8 והפלתי הקשה למה אין עוף נאכל בלי מסורת, וניזל בתר רובא כיון דרוב עופות טהורים, אבל הריב"ש סי' קצ"ב כבר תי' דלא אזלינן בתר רובא משום מצות הבדלה שהתורה צותה בפירוש להבדיל, ועיין בית שערים יו"ד למרן זקיני סימן קמ"ד מה שתי' עוד בזה. ונחלקו האחרונים אודות התרנגולים בחלקת צוארם אדום וערום בלי נוצות, אף שיש להם ג' סימני טהרה, ודעת רוב האחרונים לאוסרם, עיין בית שערים יו"ד הנ"ל ובמשנת העמרמי שם. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.