משרשי המצוה כדי למחות ולעקור שם עבודה זרה של ישראל מן העולם שאין לה בטול עולמית, והני רשעים שהיו אדוקים בעבודה זרה בנפשם אולי גם עבדו לממונם ונאסר בהנאה. ואמר מאומה, כי הנאה חולי המתדבק ביד, וכשתדבק בידים תתפשט בכל הגוף ר"ל. וזהו חר"םף שנכנס ברמ"ח אברים ומי יוכל להוציאו משם. ועד"ה למה היה ממונם אבד ואפילו ממון צדיקים אשר בתוך העיר נשרפת, מה שאין כן בשאר עוברי עבירה, כי על ידי תאות ממון שהיה להם וכסף וזהב הרבו ורם לבבם שכחו ה', ועל דרך שכתוב שמנת עבית כשית ויטוש וגו'ף ולכן כל ממונם נשרף ונאבד ואסור בהנאה. הם הלכו אחר הנאת גופם ותאותם ולכן לא יהנו מממונם.

מראה מקומות עיין מצוה (תס"ד).

תסו) {נכסים האסורים בהנאה}נכסי עיר הנדחת אסורים בהנאה ומצותן בשרפה כמבואר במצוות הקודמות, והנהנה מהן בכל שהוא לוקה.1 בהמה של עיר הנדחת שנשחטה אסורה בהנאה כשור הנסקל שנשחט, שער הראש בין איש ובין אשה מותר בהנאה, ופאה נכרית הרי הוא ככל שללה ואסור. 2 פירות המחוברין וכן האילנות מותרין בהנאה, קדשי מזבח שבתוכה ימותו משום זבח רשעים תועבה,3 ושל צדיקים שבתוכה יקריבו דלא הוה זבח רשעים.4 הבכור והמעשר, תמימים ימותו, וכונסין אותן בכיפה וימותו, ובעלי מומין ישרפו כיון דנאכלין לבעלים הוי בכלל בהמתה.5, התרומות שבתוכה אם הגיעו ליד כהן יקרבו מפני שהן נכסיו, ואם הם עדיין ביד ישראל ינתנו לכהן של עיר אחרת מפני שהן נכסי שמים, וקדושתן קדושת הגוף. מעשר שני וכסף מעשר שני וכתבי קודש יגנזו.6 {דין מעשר שני}והא דמעשר שני נגנז משום דאסור בהנאה אך אין שורפין מפני הכבוד, והלח"מ תמה להרמב"ם דלמ"ד מעשר שני ממון גבוה הוא אינו נאסר בכלל שללה, ולמ"ד ממון הדיוט דוקא בירושלים אבל בגבולין לד"ה ממון גבוה, והר"מ7 פוסק דממון גבוה א"כ לא הוי שללה, וי"ל כיון דמחויב לחללו על כסף והרי יוצא לחולין א"כ חל עליו איסה"נ, וצ"ע. {שאר פרטים}ובירושלמי בעי בנכסין של בהמה חיה ועוף מהו, ועוף שהוא טס למעלה מי' מהו, דאפשר מחוסר צדה ובנכסין שהם חפורין בקרקע ואנן בעינן תקבוץ אי נאסרו בהנאה. ולעיל הבאתי דנכסי צדיקים שבעיר נשרפים ומבואר בגמ'8 דמלבושים של צדיקים אינם נאסרים. והברית משה נסתפק אי מותר ליהנות שלא כדרך הנאתן ותלאו בב' תירוצי תוס' פסחים, ולענ"ד לדעת הרש"ל שבועות כ"ג דכל שאיסורו בכל שהוא אסור אפילו שלא כדרך הנאתן א"כ הכ"נ אסור. ומיהו לשון הרמב"ם והסמ"ג שלא ליהנות משמע סתם כדרך הנאתן. ונוהג בזכרים ונקבות בכל מקום בזמן שיש דין עיר הנדחת. תסו