משרשי המצוה לפי שאנשים החטאים האלה בנפשותם אשר הסכימו ברבים כולם הסכמה רעה ורבה כזאת לעבוד עבודה זרה, ולא נשאר להם בכל המקום שום לחלוחית קדושה אלא כולם כפרו במצות השם ובמציאותו ית"ש ואמרו לא הוא, ועזבו מעשה אבותיהם אשר בזכותם ירשנו את הארץ ותפשו מעשה הכנענים אשר ישבו בה מלפנים ונשמדו ממנה בשביל מעשים כאלו, ראוי למחות גם זכרם כמוהם, ודין אחד להם. ואינם ראוים לנחלת הארץ הקדושה, והארץ לא ראויה להם שלא נתנה אלא לזרע אבות הקדושים הממשיכים לשמור על קדושתם. ולכן החמיר הכתוב כל החומרות האלו האמורות כי הכל נעבד מהם, וע"ז ומשמשיה אסורין בהנאה ואין כליון חרוץ יותר מן השרפה. וארז"ל כל העושה דין בעיר הנדחת כאילו הקריב עולה כליל שנאמר כליל לה' אלקיך, ומסלק חרון אף מישראל.

סנהדרין קי"א, ר"מ פ"ד מע"זף סה"מ מ"ע קפ"ו ל"ת כ"ג כ"דף סמ"ג עשין ט"ו לאוין כ"ד כ"ה, יראים פ"ד פ"ה.

תסד) {גדרי המצוה}קיום המצוה. עיר בישראל שהסכימו כולם ויצאו מדת ה' לעבוד עכו"ם וראויה לעשות עיר הנדחת בית דין הגדול שבירושלים שולחין ודורשין וחוקרין בדבר עד שידעו ראיה ברורה שהודחה כל העיר או רובה וחזר לע"ז, אם אמת הדבר שולחין להם שני תלמידי חכמים להזהירם ולהחזירם לעבודת ה', חזרו ועשו תשובה מוטב ומניחין אותם ואם יעמדו במרדן ובאולתן בית דין מצווין לכל ישראל לעלות עליהן לצבא והן צרין עליהן ועורכין עמהן מלחמה עד שתבקע העיר, כשתבקע העיר מיד מרבין להם בתי דינין ודנים אותם, וכל מי שראו עליו שני עדים שעבד ע"ז אחר שהתרו אותו מפרישין אותו, נמצאו כל העובדים מיעוט העיר סוקלין אותן ושאר העיר ניצול, נמצאו רובן עובדין ע"ז מעלין אותן לב"ד הגדול וגומרין שם דינם והורגין כל אלו שעבדו בסייף, ומכין את כל נפש אדם אשר בה לפי חרב טף ונשים אם הודחה כולה, נמצאו העובדים רובה מכים הטף של עובדים לפי חרב, בין שהודחה כולה או רובה מקבצין כל שללה אל תוך רחבה והורגין כל נפש חיה ובהמה אשר בה ושורפין כל שללה עם העיר באש וזו מצות עשה.1 {פרטי דיני נכסי העיר}נכסי הצדיקים שנשארו בעיר נשרפין בכלל שללה, הואיל וישבו בה ממונן אבד.2 שיירא העוברין ממקום למקום ועבדו ע"ז עמהם, אם שהתה שם שלושים יום נהרגין בסייף וממונם אבד, ואם לאו הן בסקילה וממונם ליורשיהם.3 נכסי עיר אחרת שהיו מופקדין בתוכה יחזרו לבעליהן, ונכסי הרשעים שהיו מופקדים במדינה אחרת אם נקבצו עמה ישרף, ואם לאו תנתן ליורשיהם.4 בהמה חציה לעיר הנדחת וחציה לעיר אחרת נשרפת, עיסה חציה לזה וחציה לזה חולקין ושורפין האסור.5 אילנות ופירות המחוברין עליהן מותרין וכן שער הראש שבה מותרין ונותנין ליורשים, הקדשות שבתוכה ימותו וקדשי בדק הבית יפדו ואח"כ ישרפו.6 כתבי קודש יגנזו7 (ועיין שו"ת בית שערים יו"ד סי' רכ"א). ונוהג בזמן שישראל על אדמתן ומצוה על הבית דין בזמן שיש בידן לעשות דין ברשעים.