משרשי המצוה דעת לנבון נקל להבין כי הוא עיקר ויסוד גדול לבא אל האמת, ועל ידי הדרישה וחקירה לשני עדים הרחוקים זה מזה יתברר אמיתת הענין ונמצא שאינו מחייב הזכאי ומזכה החייב והורג נפש נקי, וזה ששינו הוי מתונים בדין. עוד יש תועלת גדול בדרישה וחקירה כדי שנוכל להזים העדים הללו אם יבואו אחרים ויעידו שעמהם היו באותו זמן, ולכן חוקרין באיזה זמן ובאיזה מקום ובאיזה שמיטה ובאיזה שנה שבשמיטה, ובאיזה יום מששת ימי השבוע נעשה המעשה, ואם לא היינו יודעין לכל זה מפיהם אם יבואו אחרים ויזימום על הריגה יאמרו הם בזמן אחר הרגו, ולכן צותה התורה לחקור ולדרוש ולעמוד על כל פרטי ענינים שנוכל להזימם, ויהיה עוד תועלת בזה שכשידעו זה לא ימצאו עדי שקר כי יחושו לנפשותם פן יביא הרוצח עדים אחרים ויזימם ויקיימו בהם כאשר זמם ומשפטי ה' צדקו יחדיו.

סנהדרין פ"ד, ר"מ פ"א מעדות, סה"מ מ"ע קע"ט, סמ"ג עשין ק"ט, חו"מ סי' ל'.

תסג) {איזה עדות חייב בדרישה וחקירה}כל עדות הן עדי דיני ממונות והן דיני נפשות צריכים דרישה וחקירה מן התורה, ותקנו חכמינו ז"ל בדיני ממונות שאין צריכין דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני הלוין.1 (ובספרי שו"ת (ח"ג סי' נ"א) כתבתי דדרישה וחקירה הוא כדי שתתקיים הזמה, וממילא במקום שאין צריכין להיות עדות שאתה יכול להזימה לא צריך דו"ח, שוב ראיתי שכן כתב בתומים סי' ל' בדעת הרמב"ם דעדי קה"ח לא צריכין הזמה, ע"ש, ולפי זה בעידי המסית לא בעי דו"ח דלא בעי עדות שאיל"ה). {מהות החקירות הדרישות והבדיקות}ובשבע חקירות בודקים העדים ואלו הן, באיזה שמיטה מז' שמיטות, באיזה שנה מהשמיטה, באיזה חדש משנה, בכמה ימים בחדש, באיזה יום בשבוע, ובכמה שעות ביום, ובאיזה מקום, ואפילו אמר היום נעשה המעשה שואלין ובודקין אותו בכל אלו. וחוץ מז' החקירות שואלים אותו איזה עבירה עבר, ובאיזה מלאכה, כגון מי שחילל שבת או עבד ע"ז, האיך עשה המלאכה, ואיזה מאכל אכל וכיוצא בזה וכל זה בכלל חקירות הן.2 עוד מרבים הב"ד לבדוק העדים בענינים אחרים כגון במלבושי הנהרג או ההורג, באיזה מלבושים היה לבוש, ועפר הארץ שנהרג עליה איזה מראה היה לה לבן או אדום, ומעשה בריב"ז שהיה בודק בעוקצי תאנים ושבחוהו, וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח.3 {פרטי דינים}ובודקים כל עד בפני עצמו, ואם השוו עדותן נושאין ונותנין בדין. הכחישו עצמן בחקירות או בדרישות בטלה עדותן.4 ובדיני ממונות הודאות והלואות ומתנות ומכירות תקנו חכמים לקבל עדות בלא דרישה וחקירה, אלא שכיון שכיוונו שניהם בשיווי הכסף עדותן קיימת.5 וא"ת האיך עקרו חכמים דו"ח מן התורה בשביל שלא תנעול דלת, לא קשיא והטעם משום דהפקר בית דין היה הפקר, וגם כי בשב ואל תעשה. ומיהו אם ראה הדיין אפילו בד"מ שהדין מרומה צריך לעשות דרישה וחקירה, ואם הכחישו זה את זה בחקירות או בדרישות עדותן בטלה6 (ועיי' קצה"ח סי' ל'7 על קושיית פנ"י למה תקנו זמן בגיטין הא בעינן דו"ח). היו מאה עדים ובאו להעיד כולם בבת אחת והיה אחד מכחיש בחקירות או בדרישות עדות כולם בטילה.8 דיני קנסות צריכין דרישה וחקירה.9 ונוהג בכל מקום ובכל זמן לענין ממון ובזמן שדנין דיני נפשות לכל דבר.