משרשי המצוה שאסור ללמד עליהם זכות, כדי לבערם מן העולם ולא יחטיאו עוד עם קודש לפנות אחרי אלהים אחרים ומטמאים הקדושה, כי הוא ית"ש משפיע נבואתו לנביאיו הקדושים ע"י כלים נכבדים לחבת ישראל ולהדריכם בדרכי התורה וללמדם דרך ה' ולהשיבם בתשובה שלמה, והוא ברשעתו טמא הכלים ואין לו תקנה אלא לשבר. ולכן לא תחמול עליו לומר אולי יעשה תשובה ויעשה מצות רבות ויגינו עליו, לא תכסה עליו שיאמרו שאת שותף עמו. ודע כי גרע הוא מן העכו"ם כי בקש להדיחך מלפני ה', והקב"ה ברוב רחמיו חשב לבלתי ידח ממנו נדח, ואם לא תבער הטומאה מן העולם ידח אחרים ויוסיף בחטאו. ודמי דהאי גברא סומק טפי, כי זה חטא והחטיא את הרבים ואין זכות באה על ידו, ואין מספיקין לו לעשות תשובה לעולם, ולכן לא תחמול עליו.

מראה מקומות מצוה (תנ"ז).

תס) {גדרי איסור}אסור למוסת ללמד זכות על המסית אע"פ שיודע לו זכות ואם למד עליו זכות עובר בלאו זה,1 ומיהו נראה שאם למד עליו זכות וראו ב"ד שיש ממש בדבריו אע"פ שעבר בלאו מכל מקום פוטרין אותו.2 {כמה ספיקות בדיני איסור זה}ויש להסתפק כשהכמין לו עדים ואומר לו אמור לי ביחוד והוא אומר לו והלה אומר לו האיך נניח את אלקינו שבשמים ונעבוד עבודת כוכבים, וקיי"ל אם חזר בו מוטב ואם אמר כך הוא חובתנו וכך יפה לנו העדים ששומעין מבחוץ מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו כבגמ' סנהדרין ס"ז, ותיכף אחר ששמעו העדים בתוך כדי דבור מיד חזר בו ומתחרט ובוכה לפניו, והעדים לאחר ששמעו דברי המסית מיד הלכו להם לב"ד ולא שמעו החזרה, או שהחזרה בלחש דבר שלא שמעו העדים, אם כהאי גונא מותר למסית ללמד עליו זכות ולומר כך וכך שמעתי ממנו ואינו חייב מיתה. והספק אי אמרינן כיון דחזר בו לאו מסית הוא ומותר ללמד עליו זכות או דלמא אסור ללמד עליו זכות. ואף דבע"ז לא אמרינן תוך כדי דבור כדבור, אבל במסית שאינו עובד יכול לחזור בו. גם צ"ע אי נאמן הוא לפני ב"ד באמרו שחזר בו כדי דבור נגד העדים שהכמין והם לא שמעו החזרה והוא טוען שבלחש אמר לו שחוזר. עוד יש להסתפק אם הביא המוסת עדים על אחד העדים או על שניהם שהם פסולין להעיד, וממילא ניצל המוסת אי הוה בכלל מלמד זכות, או דילמא כיון דידע שהם פסולי עדות מצוה עליו להגיד פסלם לב"ד שלא יוכשלו ב"ד לדון בעדים פסולים. דודאי גם במסית בעינן עדות כשרה שהסית, אך אחר שנתברר שהוא מסית אין טוענין לו להצילו, ועיין ביד רמ"ה. ואם תשאל מ"ש הכא דבעי למימר איך נניח ומ"ש היכא דאמר לשנים דלא צריכי למימר האיך נניח אלא מביאין לב"ד וסוקלין אותו מיד וכו', ותי' גבי אמר לשנים כיון דאי אמר ליה האיך נניח הדר ביה, איכא למימר דמחמת ביעתותיהו הדר ביה ולאו מידי הוא, אבל לגבי אחד כיון דלא חזי לסהדותא כי הדר ביה ודאי תשובה הוא עביד וחזרה מעליותא היא ולכך בעי מימרא ליה האיך נניח ע"ש. ולפי תי' זה נראה דכיון דמועיל תשובה יכול ללמד עליו זכות ג"כ, וצ"ע. ונוהג כמצוה הקודמת.