משרשי המצוה מה שאמרו רז"ל מכלל שנאמר לא תעמוד על דם רעיך יכול אי אתה עומד על דמו של זה, ת"ל ולא תחוס עיניך עליו כדי שיראו אכזריות ברחמנים וינקום נקמת יוצר כל יתברך ממנו. ואמר הכתוב לא תחוס עינך, ולא אמר סתם לא תחוס עליו, לפי שלפעמים יאמר המוסת אולי אני טועה בדבריו ועיני הטעני ומה לי ליכנס בספק רציחה, מוטב אעלים עיני ממנו כי הקב"ה ישלם לי עין תחת עין, הזהירה התורה עליו לא תחוס עינך עליו והזהירך להסתקל בעין השכל והדעת ולשמוע באוזן, שני חושים העקריים שהם העין לראות והאזן לשמוע, וכאשר שניהם יסכימו בעדות לא נשאר שום ספק. וזכור שבמעמד הר סיני כל העם רואים את הקולות.

מראה מקומות עיין מצוה (תנ"ז)

תנט) {גדרי האיסור}קיום המצוה. המוסת שראה למסית שהוא בעת צרה ובסכנת מות אסור להצילו בין בידים ובין בגרמא בכל אופן שהוא, אלא יניחנו וימות ברשעו, ואם הצילו עובר בלאו דלא תחוס ואינו לוקה עליו.1 {בן לאב}ומצוה זו אפילו בן שראה אביו שהסיתו בסכנה אסור להצילו.2 {מלקות}ובמשנ"ח כתב דאינו לוקה משום דאם היו עדים שהסית א"כ בר קטלא הוא ויכול לומר שהצילו כדי להביאו לב"ד ולדונו, ומצוה לדונו ע"פ משפט בב"ד, ובאין עדים אין לוקין ע"פ עצמו.3 הסית שנים, המוסתים עצמם הם עדיו, אבל המוסת עם עד אחד שהכמין לו אינן מצטרפין, דבדיני נפשות בעינן שהעדים יראו זה את זה בשעת מעשה, ועיין בקצות החושן לדו"ז בסי' פ"א אות י"ג.4 {דיני עדות}ובשו"ת רע"א סי' רי"א הקשה איך משכחנא ניסת ע"י קרוב, הרי הוא הניסת יפסול העדים מטעם נמצא מהם אחד קרוב או פסול, ותי' כיון שמכמינים העדים מבחוץ שאין המסית והניסת רואים אותם הוי כשתי עדויות שאין מקצתן רואין אלו את אלו ואינם פוסלים אהדדי, ולכן נקטה תורה כי יסיתך אחיך בסתר וע"י הכמנה יראו העדים, לכן צריכין להיות מבחוץ שנים. ובמסית לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה.5 {עכו"ם}ונחלקו האחרונים אי עכו"ם המסית לישראל או ישראל המסית לנכרי אי יש להם דין מסית, דעת המנ"ח6 דמסית הוי רק שמסית ישראל לישראל, ובס' חסד למשיחא על מגילת רות ומהר"ם שי"ק או"ח נראה דאפילו עכו"ם הוה מסית אם הסית לישראל. ונוהג בכ"מ ובכל זמן בזכרים ונקבות.