משרשי המצוה מה שכתבנו במצוה (תנ"ז) ובמדה שאדם מודד מודדין לו להשיב לו גמולו בראשו לאשר חשב להחריב העולם. הוא רצה להטיל איבה ושנאה בין ישראל לאבינו שבשמים לפיכך ישנאוהו בני אדם. וכן מצינו בנחש הקדמוני, הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו איבה אשית בינך ובין האשה בין זרעך ובין זרעה, במדה שמדד מדדו לו. וכן מצינו וכן מצינו בסוטה, היא נתנה עיניה באחרים ולשנאות את בעלה, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. ואם יבקש ממך רחמים לא תשמע אליו, ורחמי רשעים אכזרי, כלומר אם תרצה לרחם את הרשעים התאכזר עליו כדי שלא יהא נענש בעולם הבא, דומיא דעכן שאמר לו יהושע היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעולם הבא.

מראה מקומות עיין מצוה (תנ"ז).

תנח) {גדרי האיסור}מצוה על המוסת לשנוא את המסית בשנאה אמתית, והזהירה התורה בלאו שלא להעביר אותה השנאה מלבו ואפילו יבקש סליחתו לא ישמע לו, וישמור נטירה ונקימה בלבו ולא יעזוב לו בשום עזר. {איור הספרי "יכול אתה עוזב לזה"} וכן אמרו רז"ל1 מכלל שנאמר בישראל עזוב תעזוב עמו, ותרגם אונקלוס משבק תשבק מה בלבך עלוהי, יכול אתה עוזב לזה המסית ג"כ ת"ל ולא תשמע אליו.2 ורש"י ז"ל3 פי' עזיבה זו לשון עזרה, וא"כ שמעינן שלא לעזור לו במעשה ושלא לעזוב השנאה מלבו. ואף פריקה דאיכא צער בעלי חיים אסור לו ועובר בלאו ומיהו אינו לוקה אף דעושה מעשה אבל מ"מ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד.4 {בזמן שיש בית דין}וכתב רש"ל דנראה דמיירי בשאין לו עדים שיוכל להמיתו בב"ד או בזמן הזה דלא דנין דיני נפשות, וכוונתו דאלו בזמן שדנים דיני נפשות ויש לו עליו עדים הרי ב"ד ממיתין אותו, אלא דבאמת גם בזמן שיש ב"ד דנין ויש עליו עדים נמי אפשר שהמצוה לשנאתו כל זמן שלא דנוהו. ואולי כוונת הרש"ל שאם יש ב"ד קודם שדנוהו אין לשנאתו דלמא יזכהו ב"ד, ואם לאחר שדנוהו וסקולוהו וכל המומתים מתודאים א"כ אין לשנאתו, אלא דאפ"ה אכתי איכא למימר באופן שברח מפני הב"ד או שלא עלתה בידם להביאו לב"ד ואפילו שיש לו עדים ובזמן הב"ד. ואני מסופק במסית שהביאוהו לב"ד ומצאו לו זכות ופטרוהו, והמוסת יודע בעצמו שטעו, וברור לו שהסית אותו, אי מצוה לשנאתו, או דילמא כיון שהב"ד פטרוהו ודאי המוסת טעה בדמיונו כיון שלפי הגדת העדים פטרוהו ואסור לשנאתו, והראשון נראה. {מי מוזהר}ובמנ"ח נסתפק עוד אי מצוה על כל ישראל לשנאתו או רק על המוסת, ולענ"ד פשוט דאם יש עדים וא"א להורגו דמצוה על כל ישראל לשנאתו, ואי ליכא עדים ודאי דלאחרים אסור לשנאתו, ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.