משרשי המצוה לפי שאמרה תורה ואהבת לרעך כמוך, אבל לזה לא תאבה לו ולא ולא תאהבהו כי אינו ראוי לאהבתך מפאת מעשיו התעתועים שרצה להדיחך מאת ה' אלקיך ומתורתו הקדושה באר מים חיים לילך ולעבוד אלהים אחרים ולאבדך ונפשך מארץ החיים, והרי הוא בכלל הרוצח וגרע ממנו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל גדול המחטיאו יותר מההורגו. ואם תראה לו אהבה ופנים שוחקות, ואפילו אתה לא תשמע לו פן יראה רעך אהבתך אליו וישפוט בלבו שלולא שצדק אתו לא היה אוהב לו וילך וישמע לו, והיה בך חטא. ואם לא תאבה לו לא יהיה בך חטא. ואמר לא תאבה, לא תהיה כאב לו, לא תכנס עמו בטענות ולא תרחם עליו, שאם אתה מצילו ולא יקבל עונשו בעולם הזה אתה מענישו לעולם הבא, ומוטב שיקבל עונשו על ידי ב"ד של מטה.

סנהדרין כ"ט ל"ג מ"ז ס"ז פ"ה, ר"מ פ"ה מע"ז, סה"מ ל"ת ט"ז י"ז י"ח י"ט כ' כ"א, סמ"ג לאוין כ"ו כ"ז כ"ח כ"ט ל' ל"א, סמ"ק סי' קט"ז קי"ז קי"ח.

תנז) {גדרי האיסור}המסית נפש מישראל בין איש ובין אשה בין גדול ובין קטן אסור למוסת לאהוב את המסית. ודרשו בספרי מכלל שנאמר ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה ת"ל לא תאבה, מכלל שנאמר עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב עם זה ת"ל ולא תשמע, מכלל שנאמר ולא תעמוד על דם רעך יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה ת"ל ולא תחוס עינך עליו.1 {לשנוא עובד כוכבים וכופר}וכתב הסמ"ק סי' ט"ז ואסור לאהוב שום עובד כוכבים אם הסיתו מעולם, וכן הכופר באלקי ישראל. ומפשטות הדברים נראה דכוונתו דאסור לאהוב גוי, וצ"ע דהיכן מצינו לזה בלאו, ואולי כונתו משום דכתיב לא תחנם, וי"ל כוונתו עוד דאסור לאהוב שום עובד כוכבים, כוונתו שום ישראל העובד ע"ז, ור"ל כל ע"ז שעובד כיון שהסיתו עליה אסור לאוהבו. וכן הכופר באלקי ישראל אף שלא הסיתו אסור לאוהבו. {דברי האחרונים המצוה זו}והנה המסית אסור לחבבו אפילו לא הסיתו אלא בינו לבין עצמו, מכל מקום אסור לאוהבו בשום דבר.2 והאחרונים הקשו לספרי שכתב לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך לזה לא תאהבהו, דמאיזה טעם צריכים לשללו וגם כי הרי הוא רשע גמור ויצא מכלל ואהבת, וי"ל לפי מה שביאר הבעל התניא דאפילו ברשעים צריך לשנוא רק חלק הרשע שבו אבל חלק הטוב שבו צריך לאהוב, ובא הציווי על המסית לאסור שום אהבה לו. ובזה יש להבין קצת מה שהוסיף הסמ"ק וכן הכופר באלקי ישראל, דזה נמי אסור לאוהבו דאין בו עוד נקודה טובה בכלל מאחר שכפר ח"ו. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר ואוהב את המסית עובר בלאו ואינו לוקה עליו כיון שאין בו מעשה.