משרשי המצוה כי בני האדם אשר שכלם אינו בריא לבוא אל תכלית האמת האמיתי הם בטבעם לספק בדברים אשר ישמע מחבירו, וכל שכן כשיתן לו אות ומופת לפי שקריו, והיות שהטעות נמצא אצל בני אדם ותחוש התורה כי אולי מתוך הטענות המכזיבות, ואריכות הדברים והויכוח עם הדובר שקרים המתנבא בשם עבודה זרה, יתפתה האדם החלוש בדעתו לדבריו. ואף כי לא יתפתה לגמרי, אולי יפקפק בלבבו אפילו רגע אחת שום סרך בכזביו וטענותיו לשעה, ואע"פ שיודע שאין תקומה לדבריו בעיקר כי האמת יורה דרכו ויעיד על דברי הנביא כי שקר בפיו, אף על פי כן חסה התורה עלינו שלא נעבור אפילו רגע אחת מכל ימינו בפקפוק המחשבה הרעה ההוא ח"ו, ולכן הזהירה שלא לשמוע אל דבריו.

ר"מ פ"ה מע"ז, סה"מ ל"ת כ"ח, סמ"ג לאוין ל"ג, סמ"ק סי' כ"ז, יראים ע"ז.

תנו) {גדרי האיסור לדעת הרמב"ם}נביא המתנבא בשם עבודת כוכבים, כגון האומר אמרה לי עבודת כוכבים פלונית או כוכב פלוני שמצוה לעשות כך וכך או שלא לעשות, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור הרי זה נביא שקר ונתחייב מיתה, ואם התרו בו בפני שנים הרי זה מת בחנק.1 ואסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים, ואין שואלין ממנו אות ומופת, ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו, וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, וכן נביא השקר אף על פי שמתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע מן התורה אלא שמתנבא במה שלא שמע, או שמתנבא מה ששמע נביא חבירו והוא אומר שלו נאמרה והוא מתנבא בו, הרי זה מיתתו בחנק שנאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתי ומת הנביא ההוא.2 והשומע מתנבא בע"ז צריך להזהירו במה שראוי לכל פושעי ואשם.3 {בירור שקרו} והאומר נביאות מה שלא נאמרה לו אלא לחבירו, צ"ל שהעידו עליו הנביאים אחרים שלו לא נאמרה נבואה זו וממיתים אותו על דבריהם, ועיין שו"ת בית שערים למרן זקיני יו"ד סי' של"א ושל"ב מה שכתב לישב קושית הפנים יפות פרשת שופטים בפסוק איכה נדע את הדבר, הלא אפשר לידע ע"י שני נביאי אמת שיעידו שהוא נביא שקר, וכתב דבלא ידיעה וראי' אין סומכין על עדות נביא וצ"ע, וע"ש אריכות גדולה בענין נאמנות הנביא ובאיזה דבר סמכינן עליו. {דעת שאר ראשונים בגדרי האיסור} והרמב"ן ז"ל בהשגות השיג על הרמב"ם ז"ל וכ' דהאזהרה זו הוא שלא לקבל דבריו מלעשותן, וכן תרגם אונקלוס לא תקבל לפתגמי נביא ההוא, וא"כ אין האזהרה על שמיעה בלבד,4 וכתב היראים מצוה ע"ז שלא לקבל דברי הנביא השקר וכו' אע"פ שלא תעשה כדבריו, ומשעה שקבלת דבריו אתה עובר. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה. תנו