הזהיר הקב"ה שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר (דברים י"ב כ"ג) לא תאכל הנפש עם הבשר. משרשי המצוה כיון דאסור לצער בעלי חיים מדאורייתא אם כן אין לך צער ואכזריות גדול בעולם מזו שיחתוך אבר או בשר בעלי חיים בעודנו חי לפניו ויאכלנו לעיניו, ואין לך מידה מגונה מזו, ואנחנו זרע קודש נצטוינו לקבוע בנפשינו מדת הרחמים. ואף אם נחתך מאליו מכל מקום לא חלקה התורה שמא יערים ויחתוך, ולכן נאסרה בכל אופן. ובעל צדה לדרך כתב כי מלכי אומות הקודמות היו עושים כן לעבודת אלילים, אוכלים אבר מן החי מן הבהמה. זולת כי הדם הוא הנפש ונבלע באברים והאוכל אבר מן החי אוכל חלק מהנפש, ותורה הזהירה לא תאכל הנפש עם הבשר אבל על ידי שחיטה יצא הנפש עם הדם, ואמרו רז"ל בהמה בחייה באיסור שאינה זבוחה עומדת ומי התיר אבר זה.

חולין ק"ב, ר"מ פ"ה ממאכלות אסורות, סה"מ ל"ת קפ"ב, סמ"ג לאוין קל"ו, סמ"ק סי' ר', יו"ד סי' ס"ב.

תנב) {גדרי האיסור והחיובים}החותך אבר מן החי מבהמה חיה ועוף הטהורים דוקא ואכלו עובר בלאו זה, חתך אבר מטמאה ואכלו חייב על טמאה ופטור משום אבר מן החי.1 ושיעורו בכזית בין הכל גידין ועצמות, אין בו כזית אפילו אבר שלם אינו לוקה.2 אכל כזית בשר מן החי ואבר מן החי לוקה שתים.3 הפריד הבשר מן האבר ושינה האבר מברייתו אינו חייב רק על הבשר בכזית.4 חלקן מבחוץ ובלען בזה אחר זה פטור, ואם בלען בבת אחת נחלקו הפוסקים אי חייב.5 תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו חייב שתים משום אמ"ח וטריפה.6 ועיין לח"מ מה שהרבה להקשות על הרמב"ם כאן, ובשו"ת בית שערים יו"ד סימן קט"ו למרן זקיני שתירץ ע"פ דעת הרשב"א דאיסור אבר מתלי תלוי וקאי, דהא יש היתר בשחיטה עיין רשב"א ריש פגה"נ. תלש חלב מן הטרפה ואכלו לוקה שלש.7 אבר המדולדל בבהמה שאינו יכול לחזור ולחיות אם נשחטה הבהמה אסור ואין לוקין עליו, מתה הבהמה לוקין עליו.8 {גדרי האיסור לבני נח}אבר מן החי נוהג בבן נח, וכן בשר מה"ח.9 בהמה מפרכסת לאחר שחיטה לדעת הרמב"ם10 אסורה לב"נ משום אבר מן החי, ודעת רש"י11 ותוספות12 לחד תירוץ ושאר פוסקים דלא ניתר לב"נ נבלה שמתה מעצמה רק בנחירה, ונחירה מתרת להם כשחיטה לישראל (מהר"ל מפראג) וי"ח. בן פקועה אין בו משום אבר החי לישראל13 ובב"נ נחלקו האחרונים14 ונראה דחייב. ובן נח חייב אכל שהוא בשר ונהרג עליו, ואין ב"נ נהרג על אבר מן החי דעוף לדעת הרמב"ם,15 ועיין בי"ש יו"ד סימן ק"י שחדש דבשר עוף לא נאסר לאדם הראשון וליכא אזהרה דאך בשר בנפשו כלל על עוף, רק איסור עשה דאכול תאכל, ע"ש ובסימן קט"ו. חלב בהמה וביצה עוף דלא הוי בכלל אבר מן החי ילפינן מקראי דמותר.16 והחתם סופר ז"ל17 האריך הרבה לענין חלב לב"נ למה לא הוה באיסור אבמה"ח. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.