משרשי המצוה כי הא-ל ב"ה חפץ בטוב עמו אשר בחר לו ורצה לעשותם עם סגולה חכם ונבון זרע ברך ה' אנשי אמת ואנשי שם, וילמדו לדעת ה' מקטנם ועד גדלם ויעמוד זרעם ושמם לעולם. ומן החקים המחזיקים קיום האומה להיות להם בעלי חכמה ומדע, והפריש שבט אחד כלו ולא נתן להם חלק ונחלה בקרקעות ושדות כדי שיהו פנוים מכל ופונים ללמוד חכמת התורה ודרכי הא-ל הישרים, והמה יורו לכל ישראל בדרכי התורה והיראה וללכת אחר עצתם. ולפי שחכמת המסכן בזויה, לא רצה הקב"ה שיהיו עיניהם תלוים על הצדקה וחסד של כל אחד, כי אז לא יתכבדו בעיני הבריות ולא יהיו דבריהם נשמעים, צוה לתת להם חלקם השלם מנת ה' עד שבעה"ב אסור לאכול משלו קודם שהפריש שלהם, וידעו כי הכל תלוי בהם. ובאה האזהרה שלא נעכב את שלהם, כי מתת אלקים הוא להם.

ר"מ פ"ב מחגיגה, סה"מ ל"ת רנ"ט, סמ"ג לאוין שס"א.

תנ) {ענין המצוה}כל איש מישראל העולה לרגל מביא שלמי חגיגה, וכשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיו אוכלים הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שעשה מצוה גמורה, אלא חייב לשמח העניים והאומללים שנאמר והלוי וגו', מאכיל הכל ומשקין כפי עשרו ומי שאכל זבחיו ולא שמח אלו עמו עליו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ומצוה בלוי יותר מן הכל לפי שאין לו חלק ולא נחלה ואין לו מתנות בבשר, לפיכך צריך לזמן לוים על שלחנו ולשמחם או יתן להם מתנות בשר עם מעשר שלהם כדי שימצאו בו צרכיהם, וכל העוזב את הלוי מלשמחו ושוהה ממנו מעשרותיו ברגלים עובר בלא תעשה1. ועיין הגהות מהר"ם שיק (מצוה תנ"א) על מצות השם דהוה ב' לאוין השמר ופן, ובאמת כי גם בספרי2 מבואר כן. {קדימת לוי בזה"ז}וכתבו הסמ"ג והחינוך דמצוה זו דצריך להקדים ללוי אינה נוהגת בזמן הזה, ואין שום קדימה ללוי משאר עניי ישראל, אבל בש"ע יו"ד סימן רנ"א3 כתב דגם האידנא יש מעלה ללוי מישראל לענין צדקה, ובמגן אברהם או"ח סימן ר"א4 הרבה להקשות דבירושלמי5 וספרי6 וגם רש"י על התורה7 כולם סוברים דאין מעלה ללוי האידנא, ע"ש. אבל הרמב"ם בהלכות מתנות עניים כתב בפ"ח8 דלוי קודם אף בזמן הזה. ובאמת כי לפי הטעם שנתנה התורה והלוי לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה בעונ"ה כלנו אין לנו חלק ונחלה וכולם שוים. {להחזיק ת"ח}וכתב עוד החנוך וממצוה הזאת יש ללמוד לכל מבין לסעוד ולהטיב אל כל המשתדלים תמיד בחכמת התורה, כי הם המעמידים דת האמת ומחזיקים האמונה, מרבים שלום בעולם ואוהבים הבריות ושמחים ביישוב המדינה בצדק יחזו פנימו כל הצריך חנינה, ואין להם פנאי לשוטט בחוצות אחר מחייתם הנה והנה, וכל המרחם ומבקש תועלתם ירוחם מן השמים וחלק כחלק יאכלו עמהם לעולם הבא.9