משרשי המצוה לפי שהעולה באה על המחשבה שחשב לעשות עבירה ולא עשה מעשה בפועל ולא נהנה הגוף ממעשה עבירה, רק מחשבה, וכל קרבן הבא על עבירה יש בה ב' ענינים, הנאת המחשבה והמעשה שהוא הנאת החומר. וכשבא לכפר לאשר חטא במחשבה יתכפר בהקטרת אימורין, שנאמר אשה ריח ניחוח לה', ועל המעשה שנהנה הגוף., יהנו הכהנים מבשר הקרבן וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. ולפיכך העולה שלא באה אלא על מחשבה בלא הנאת המעשה כולה אשה לה' לכפר על המחשבה ולהתם כל מחשבות רעות, ואין מבשרה לכהנים דלא בעי כפרה לגוף שלא נהנה מהעבירה. ומצותה להיות על מוקדה על המזבח כל הלילה, כי און יחשוב על משכבו בלילה לפעול ביום, ולא חש שתבקר פנקסו ולכן כל הלילה עד הבקר.

מכות י"ז, ר"מ פי"א ממעשה"ק, סה"מ ל"ת קמ"ו, סמ"ג לאוין שכ"א.

תמז) {גדרי האיסור והחיוב}כל האוכל כזית מבשר העולה, בין לפני זריקת דמה בין לאחר זריקת דמה, לוקה שתים, אחת משום לא תוכל לאכול ואחת משום כלעיל תהיה.1 וחלבה ובשרה וסלתה ושמנה ויין של נסכיה חמשתן מצטרפין לכזית2 (ועיין לעיל מצוה תמ"ד לענין שמן שיעורו בכזית ותבין האיך יין ושמן מצטרפין לכזית, ומיושב קושית האחרונים בזה והבן). {כליל תהיה לא תאכל}וכן האוכל כזית מן האימורין בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה בין כהן ובין ישראל לוקה, שהאימורין כליל למזבח ככל העולה, ונאמר במנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, כל שהוא כליל למזבח אכילתו בל"ת ולוקין עליו בכזית, וכן האוכל כזית מבשר חטאת הנשרפת לוקה, שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לא תאכל באש תשרף,3 ועוד אחת משום כליל תהיה.4 {שיעורו וצירוף}והנה הלאו הזה דאוכל מבשר העולה הוא אזהרה משום דמועל בקדשים, ולענין מעילה צריך שיהנה בשוה פרוטה, ואפילו איכא כזית וליכא שוה פרוטה אינו לוקה, אבל לאו דכליל עובר בכזית אפילו ליכא שו"פ.5 ועיין כ"מ פי"א ממעשה"ק ה"ג ד"ה מצאתי כתוב. והמנ"ח כאן הקשה לרמב"ם שכתב חלבה ובשרה וסלתה ושמנה וכו', והאיך משכחת שיין יצטרף לכזית, דלענין מעילה הצירוף לשו"פ ולענין כזית שהוא לאו דכליל אין היין מצטרף שאינו כליל רק מתנסך לשיתין, ועיין ר"ג מאה"ג מעילה ט"ו שכתב מצטרפין לכזית לענין מעילה בחוץ וליחייב משום פיגול ונותר וטמא ומשום מעילה. וכתב גם כן כהרמב"ם, ונראה דס"ל דאף היין איננו כליל על האישים אלא לשיתין אזלא, מ"מ נקרא כליל לענין צירוף, דהא דאין נותנין אותו על האש הוא משום פסיק רישא שלא ירבה. עיין מהר"י קורקוס בכ"מ פט"ז ממעשה"ק הי"ד, ולעולם מעיקר הדין היו צריכים להיות כליל, וממילא מצטרפין, והבן כי קצרתי. ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות.