משרשי המצוה מה שנתבאר במצוה הקודמת. עוד י"ל לפי מ"ש בספרי והלוי אשר בשערך לא תעזבנו, מלמד שאם כי אין לו חלק ונחלה עמך וגו' אין לו מעשר ראשון תן לו מעשר שני, אין לו מעשר שני תן לו מעשר עני, אין לו מעשר עני תן לו שלמים, אין לו שלמים תן לו צדקה. ובהיות האדם יושב בביתו ועל נחלתו אינו מרגיש בחסרון הלוי ואינו רואה כי אין לו ללוי חלק, וצוה הקב"ה לצאת לירושלים ולהיות גר זמן קצר בלי נחלה וירגיש חסרון הנחלה ללוי ויקרא לו ויאכל מזבחו. ועד"ה כי ירחק ממך המקום, הקב"ה נקרא מקום, וכי ירגיש אשר ריחק מנו ח"ו ע"י היותו טרוד ועסוק בעבודת הארץ מופשט מקדושה יומם ולילה, וירבה ממך הדרך, ולא אמר כי ירבה הדרך אלא ממך, כלומר שלך נראה שהדרך רחוק, והכל כי יברכך ה' אלקיך ונתן לך מכל ותרגיש ריחוק השם ממך, אז מיד וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' ותעלה לירושלים, מיד ואכלת לפני ה' אלקיך ותשאב מקדושת המקום ושב ורפא לך.

מראה מקומות עיין מצוה (תמ"ב).

תמד) {דיני המצוה}דיני המצוה של יצהר הם שוים לדיני תירוש ודגן (מצוה תמ"ב תמ"ג ע"ש) ומשם תקחם. {שיעור למשקין הנאכלין}אלא שהחינוך כתב כאן דבר חדש ויקר, דשיעור שמן אכילתו לחייב עליו בכזית ולא ברביעית, אף דהוה משקה וקיי"ל שיעור המשקין ברביעית, אבל שמן כיון דלאכילה הוא עומד לכל בני אדם ואין שותין אותו הוה בכזית. ועלתה לן דין חדש, דאפילו משקים שאין דרך לשתותם אלא לאכלם שיעורם בכזית, ועיין (ר"מ פ"י דתרומה ומשנה נגעים פ"ב, ור"ש שם), ומכאן נראה לי דהאוכל גלידה (אייז קרים בלע"ז) מברכין ברכה אחרונה בכזית. {דיני פדיון מע"ש}והנה פדיון מעשר שני הוא על מטבע היוצאה באותה מדינה, ולא על מטבע שפסלתה מלכות ולא על גרוטאות כסף אף ששוה הרבה, כלל הדבר מטבע היוצאת בכל מקום.I ואין פודין בשטרות ובכסף נייר. (והגאון חת"ס ביו"ד קל"ד כתב דעל באנק נאטען של ממשלה פודין שהם גופן ממון ולא נוהגין כן).II ולכתחילה פודין על מטבע של כסף, אין לו כסף פודה על נחושת או שאר חומר כגון ניקעל או אלומניום ובלבד שתהיה המטבע שוה פרוטה. ונוהגים ליחד שתי מטבעות לפדיית מעשר שני, וכשנתמלאה הראשונה בשיעור הפרוטות שיש בה אומר כל המטבע של מע"ש הלזו מחוללת על פרוטה אחת שבמטבע השניה והמטבע ראשונה יוצאת לחולין, וכן עושה על שניה כשמתמלאה וחוזר כן חלילה כמה פעמים, ויש מהדרין שלא לפדות על מטבע אחת של כסף רק ג' פעמים וכשמתמלאה פודה בפרוטה של נחושת ושובר המטבע הקטנה, ואם אין לו מטבע קטנה מחללו על פרי (הגר"א). ויש שהורו לפדות על חתיכת סוכר שגם זה פרי ויש חולקין. הפודה מעשר שני שלו מברך אשר קדשנו במצותיו וכו', ואומר הוא וחומשו פדוי על מטבעת הכסף, ואם פודה של חבירו אינו אומר חומשו. והברכה אם היו פירות ומחללן על מעות אומר על פדיון מע"ש, ואם היו מעות והוא מחלל על פירות אומר על חילול מעשר שני.III ונוהג בזכרים ונקבות במקום וזמן שמעשר שני נוהג.