משרשי המצוה שמאחר שחלה הקדושה על הקרבן שוב לא תצא לחולין לעולם בלי פדיון, אפילו לא ראוי עוד למזבח. ובא הציווי לפדותה וליקח בהמה אחרת בדמיה שלא יפסיד המזבח במה שנפל בו מום, ויביאו קרבן אחר במקומה. ולא הניח הכתוב ברשותינו לפדותה או שלא לפדותה, לפי שחל עליו הקדושה ואפשר שיהיו נמנעים בני אדם מלאכול אותו ומחמת חסידות יחושו ליגע בהם כיון שבא מן ההקדש, צוה הקב"ה לפדות ולאכול אותו כצבי וכאיל, כלומר אכלוהו בלא פקפוק כצבי וכאייל דלא חייל עליהו שום קדושה. זולת כי רחמיו על כל מעשיו כתיב, ואם לא יפדו אותו להקריבו אי אפשר, נמצא הולך למיתה ובמה יתוקן, ולכן יתקן על כל פנים כל מה שאפשר.

בכורות ט"ז ל"ז תמורה ל"ב, ר"מ פ"א מאיסורי מזבח, סה"מ מ"ע פ"ו, סמ"ג עשין קע"ו.

תמא) {גדרי המצוה}קיום המצוה. בהמה שהוקדשה למזבח ונפל בה מום קבוע תפדה בערך הכהן ותצא לחולין, ויביא בדמיה קרבן אחר, ומצות עשה לפדות הקדשים שנולד בהם מום ויצאו לחולין ויאכלו, וכן המקדיש בהמה בעלת מום למזבח אף על פי שהוא לוקה נתקדשה ותפדה.1 {מתה, וולדה}נפל בה מום עובר אינה נפדית, וימתין עד שתתרפא ויקריב למזבח.2 מתה הבהמה קודם שפדאה אסורה בהנאה, דאין פדיון אחר מתה, נשחטו שני סמנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ומותר לפדותה קודם שתמות,3 ודעת התוס'4 דכיון שנשחטה כהלכתה אינה נפדית עוד. אין פודין קדשים להאכילן לכלבים, ולכן בהמה שנולד בה טריפות אין פודי אותה אלא תמות ותקבר.5 נפדית ואח"כ מתה או נטרפה טעונה קבורה דאסור להאכילה לכלבים או לעכו"ם. כשרה שנפדית וראויה לאכילה מותר ליתן ממנה לכלב ולעכו"ם.6 ילדה קודם שנפדית מקריבין הולד לשם אותו הקרבן, נתעברה קודם שנפדית וילדה לאחר שנפדית הולד אסור ואינו נפדה, וכיצד יעשה סמוך לפדיון אמו מתפיס הולד לשם אותו הזבח לפי שאינו יכול להקריבו מכח אמו מפני שבא מכח קדושה דחויה.7 {דיני קדשים שנפדו}כל פסולי המוקדשין כשיפדו מותר לשוחטן בשוק של טבחים ולמוכרן, ולשקול בשרם בליטרא כשאר חולין, חוץ מבכור ומעשר מפני שמכירתן בשוק מוסיף בדמיהן, ושאר הקדשים שמביא בדמיהן בהמה אחרת מוכרן בשוק, בכור ומעשר שאין דמיהן הקדש אלא נאכלין במומן אין שוחטין ומוכרין בשוק, ואפילו התפיס בכור לבדק הבית לא ישחוט וימכור בשוק שאינו יכול להתפיס אלא דבר הקנוי לו קנין גמור.8 {שאר פרטים}הקדיש עובר במעי אמה ושחטה או שנולד יוצא דופן נפדה אפילו תמים כיון שפסול לקרבן, וכן הדין בבן פקועה.9 ועיין רמב"ם פ"ב מאי"מ על איזה מומין פודין. ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות.