משרשי המצוה כי המקום גורם לקדושה, וזו הוא תקנה למקריב ולניקרב, דהיינו הקרבן, שתרווייהו צריכין תיקון, והמעלה אותו בחוץ דוחה אותו מקדושתו ותקנתו, ומתי יהיה לו תקנה, כי אולי יצטרך להתגלגל עוד הפעם עד שיבא לתיקון השלם, והגורם זה גדול עונו מנשוא. ולפיכך חייבה התורה כרת עליה, מדה כנגד מדה, כי קרבן הנקרב במקומו בקדושה מוכן לעלות ולהדבק בשרשו ומקום מחצבתו, שהוא האילן אשר ממנו פורחות הנשמות, ובהעלותו חוץ נעשה כענף הנכרת מן האילן. וחייב על הקרבתו בפני עצמו לפי שהוא זמן עילויה לשורשה, ואם תעלה בחוץ נדחה אל החיצונות ומתי ישוב. (ועיין מצוה ת"מ).

זבחים פי"ג ודף י"ב י"ט ריש כריתות, ר"מ פי"ח ממעשה הקרבנות, סה"מ ל"ת פ"ח מ"ע פ"ד, סמ"ג לאוין של"ב עשין קפ"ח.

תלט) {גדרי החיובים}המקריב קרבן שכשר להקריב למזבח חוץ לעזרה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, ואם הקריב במזיד חייב כרת ובהתראה מלקות ובשוגג מביא חטאת קבוע.1 וכן השוחט חוץ לעזרה אע"פ שלא העלם חייב כרת,2 והשוחט וגם העלה בחוץ חייב שתים, אחת על השחיטה ואחת על ההעלאה, שחט בפנים והעלה בחוץ או שחט בחוץ והעלה בפנים חייב אחת.3 {שחיטה והעלאה הפטורות}ואינו חייב אלא על קדשים הראוין להקריב על גבי מזבח, אבל השוחט בחוץ אחד מאיסורי המזבח או מחטאות המתות הרי זה פטור.4 מחוסר זמן בגופו, כגון ולד בהמה שלא שלמו לו ז' ימים, ותורין שלא הגיע זמנן, וכן בהמה שנשחטה אמו היום ואינו ראוי עד למחר, פטור על כל אלו.5 בעלים שלא הגיע זמנן ליקרב כגון זבה בימי ספירה ומצורע שנשחט חטאתם או אשמם בחוץ וכיוצא בהם פטור, וזה הנקרא מחוסר זמן בבעלים, אבל אם שחטו עולותיהן בחוץ אפילו בתוך ימי ספירה חייב, שהעולה דורון הוא והחטאת והאשם היא עיקר כפרה, נזיר ששחט חטאת בחוץ תוך ימי נזירותו פטור, הקריב עולתו או אשמו חייב.6 חטאת העוף ואשם תלוי הבא על הספק שהקריבן בחוץ פטור, שהרי לא נקבע האיסור, וכל קרבן שפטור על שחיטתו פטור על העלאתו.7 השוחט בגגו של היכל פטור.8 בהמת חולין שהוקדש עוברה ושחטה פטור עליה.9 שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורין.10 שחט בפנים והעלה בחוץ בלילה פטור.11 המולק העוף בחוץ והעלהו פטור.12 {חיובים מיוחדים}בהמה שגופה בפנים וצוארה בחוץ או צוארה בפנים וגופה בחוץ חייב.13 גנב בהמה והקדיש ושחט חייב.14 השוחט בחוץ בלילה חייב.15 מלק בפנים והעלהו בחוץ חייב, שחט העוף בחוץ והעלהו בחוץ חייב שתים.16 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.