משרשי המצוה כדי לשרש אחר עבודה זרה עד שלא ישאר ממנה זכרון כלל, לפי שאותן המקומות מושפע עליהם כחות משמות הטומאה ונפסד ונתעפש האויר אשר סביבה ומטמאה כנדה, ולכן באה המצוה לאבד המקומות שעבדו שם. ומה נדה אחר שנטהרה טהורה, כן עבודה זרה אם בטלה עכו"ם מותרת. ומשל למלך שחפץ לבנות לו פלטרין לדור בו ומצאו המקום בלתי טהור מהטינופות, ולכן מצוה הראשונה צוה להם לפנות את המקום מכל טינוף וחולי ואחר כך יבנו לו ארמון לפי כבוד המלך. כך רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולדור ביניהם, ולכן צוה לאבד את כל המקומות המטונפות מטינוף עבודה זרה ויבנו לו בית המקדש (אלשיך). ועל דרך הפשט בזה כדי שלא יכשלו בהם בני ישראל בזמן מהזמנים נצטוו לאבדם.

ע"ז מ"ה, ר"מ פ"ו מע"ז, סה"מ מ"ע קפ"ה, סמ"ג עשין י"ד, סמ"ק סי' ל"ז, יראים סי' ע"א, יו"ד סי' קמ"ו.

תלו) {קיום המצוה}מצות עשה לאבד עבודה זרה ומשמשיה בכל מיני אבודים, כגון שריפה, וזורה לרוח, או שחוק, הריסה, וכריתה, הכלל כל ע"ז איבוד הראוי לה, ובאופן שהוא נשחת עד שיאבוד מן העולם ולא ישאר ממנה רושם.1 ובספרי, מניין אתה אומר שאם קצץ אשירה והחליפה אפילו עשרה פעמים שחייב אדם לקוצצה, ת"ל אבד תאבדון. וכאשר יגדענה צריך לשרש אחריה, וצריך לשנות את שמן לגנאי שנאמר שקץ תשקצנו, היו קורין לה בית גליא קורא לה בית כריא.2 ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריהם אפילו במקום שלא כבשנו (סמ"ג) עד שנאבד אותה מכל ארצינו, שנאמר אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם, ובחו"ל אין מצווין לרדוף אחריה אלא בכל מקום שנכבוש אותו בלבד נאבד כל ע"ז שם.3 ולשנות השם נראה דגם בחו"ל חייב מדהביא הסמ"ג לשון הספרי ומנין שמצוה שישנו השם שנעשה שיהיה להם לגנאי וכו', ואח"כ ובא"י מצוה לרדוף וכו', משמע דשינוי השם אפילו בחו"ל, ועיין ט"ז יו"ד סימן קמ"ו סקי"ב, ובנה"כ שם חולק עליו, אבל מדברי הסמ"ג ראיה להט"ז, ועי' סביב ליראיו וביראים מצוה ע"א, ודבריו ג"כ צ"ע מסמ"ג הנ"ל. {דיני ביטול ע"ז}וכל אלו בע"ז שלא בטלוהו עכו"ם, אבל ע"ז שבטלה גוי בר דעת הרי זו מותרת בהנאה.4 המבטל אלילים נתבטלו משמשיה, ביטל שמשיה לא נתבטלה ע"ז.5 הניחו גוים ע"ז והלכו להם, בשעת שלום מותרות ובשעת מלחמה אם יכולים לחזור ולא חזרו ג"כ מותרות ואם לאו אסורות.6 ומהאי טעמא אסור לכנות שום ע"ז אפילו בזה"ז ואפי' בחו"ל, אלא אם יצטרך להזכירה יכנה לה שם לגנאי.7 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ואם עבר ולא אבד ע"ז שיש בידינו לאבד ביטל עשה זו.