משרשי המצוה כדי שעל ידן נדבק ביוצר כל ית"ש. ולפי שדרכו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר מיודעיו וחבריו ונוהג במנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם הטובים, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמוד ממעשיהם הרעים. הוא שאמר שלמה המלך ע"ה הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, ואומר אשרי האיש וגו' (רמב"ם). וכמו שהמלכים ובניהם יחזיקו להם לעולם רופא מומחה בחברתם והולכים אצלם בכל פעם להודיע להם היאך להתנהג לטובת בריאותם, וכל אשר יאמר להם יעשהו ולפעמים אפילו בלי להגיד טעם הדבר או שלא מצאו בספרי הרופאים או שאינו רוצה להגיד משום טעם כמוס שיש לו, כך ישראל בני מלכים הם צריכין להתדבק ברופאי נפש חכמי האמת וללמוד מהם דרכי ה' וחיי נפש.

כתובות קי"ד, ר"מ פ"ו מדעות, סה"מ מ"ע ו'ף סמ"ג עשין ח', סמ"ק סי' מ"ה.

תלד) {גדר ומעלת דביקות בת"ח}קיום המצוה. אמרו רז"ל1 וכי אפשר להדבק בו והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, אלא הדבק בחכמים להנותם ולעשות להם פרקמטיא ולישא בת ת"ח, ולהשיא בתו לת"ח, וכיוצא בו, ונמצא מתדבק בתורה שנקראת אש, ולפיכך צריך אדם שישתדל שישא בת ת"ח, וישיא בתו לת"ח ולאכול ולשתות עם ת"ח, ולעשות פרקמטיא לת"ח, והמתחבר בהם בכל מיני חבור עליו נאמר ולדבקה בו, ואמרו ז"ל2 והוה מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם, ואשריהם ליחידי סגולה בישראל שמקיימים מצוה זו בפרטיה וכלליה.3 ועוד דרשו בספרי ולדבקה בו, למוד דבריו שמתוך כך אתה מכיר ממי שאמר והיה העולם. והרמב"ן4 כתב שיהא זוכר השי"ת תמיד במחשבתו ולא יפריד עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו, ולבו לפני השי"ת והוא נעשה מעון לשכינה. {שלא להתחבר לרשעים}ואסור להתחבר לרשעים, והמתחבר להם נעשה חבר לאיש משחית וגורם גיהנם לעצמו, ואפילו להסתכל בפניו של רשע אסור. וכתב הרמב"ם5 ואם היו המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגין בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיהם טובים מפני הגייסות, או מפני החולי, ישב לבד יחידי שנאמר ישב בדד וידום, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא א"כ נתערב עמהם ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר מי יתננו במדבר מלון אורחים, עכל"ק. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר ע"ז ואינו מתחבר עמהם לקבוע בלבו אהבתם ומשתדל בטובתם בזמן שיש ספוק בידו לעשות כן בטל מ"ע זו וענשו גדול מאד, כי הם קיום התורה ויסוד חזק לתשועת הנפשות. תלד