משרשי המצוה גלוי לכל כי התערובות עם אומות אחרות על ידי חתון גורם לאבדן האומה ח"ו, ושתי רעות עושה, אחת כי אין לך דבר רע כגויה זונה שמביאו לידי ע"ז האדוקה בה, ודרך של רוב המון עם דרך טפשות ימשכו אחת עצות נשותיהם, ותמשכהו לעבוד ע"ז ונמצא כופר בה' ח"ו. שנית שתוליד בנים לע"ז, שהרי קיי"ל ישראל הבא על הכותית הולד כמוה, נמצא מוליד בנים לע"ז, ואוי לו ואוי לנפשו שגרם לו רעה עד סוף כל הדורות. ואף אם תשא בת ישראל לעכו"ם, שהולד הולך אחר האם ונקרא על שם ישראל, אבל אחר שאביו כנעני ודאי יגדלנו לע"ז כי מעשה אביו ירשו בניו. וזהו שאמרה תורה ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר, ואינו ראוי לזרע קדש אברהם יצחק ויעקב להתערב עמהם.

יבמות כ"ג סנהדרין פ"ב ע"ז ל"ו, ר"מ פ' י"ב מא"ב, סה"מ ל"ת נ"ב, סמ"ג לאוין קי"ב, סמ"ק ר"צ, א"ע סי' ט"ז חו"מ סי' תכ"ה.

תכז) {גדרי האיסור והחיובים}הבא על הכותית או כותי שבא על בת ישראל דרך אישות, אם שאין קדושין תופסין בה, הרי אלו לוקין מן התורה, ואחד שבעה עמים ואחד שאר כל אומות באיסור לאו זה.1 ונחלקו הפוסקים בשבעה אומות לאחר שנתגיירו אי עובר בלאו זה.2 ויש ראשונים3 דס"ל דבגיותן אפילו ז' אומות אינו עובר בלאו זה, דלא שייך חיתון בגיותן אלא קנאים פוגעין בהם, ועיין אה"ע (סימן ד' וסימן ט"ז). הבא על הכותית דרך זנות מכין אותו מכות מרדות, ואם יחדה לו חייב עליה משום נדה שפחה כותית וזונה מדרבנן, ואם היה כהן לוקה עליהם מן התורה משום זונה.4 כל הבועל כותית בפרהסיא לעיני עשרה מישראל קנאין פוגעין בו, ואם הרגוהו הרי אלו משובחין ובלבד שיהיה לבם לשמים, ודבר זה הלכה למשה מסיני.5 לא פגעו בו קנאין, ולא הלקוהו ב"ד, עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה קדש ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש וגו',6 ומהר"ם חגיז כתב דחייב מיתה משום דבשר חמורים בשרם והשוכב עם בהמה חייב מיתה. {חומר האיסור}עון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד גדול הוא מאד ויש בו הפסד שאין בכל עריות כמותו, שהבן מן הערוה בנו הוא ובכל ישראל נחשב אע"פ שהוא ממזר, והבן מן הכותית איננו בנו, ודבר זה גורם להדבק בעכו"ם שהבדילנו הקב"ה מהם, וגורם לשוב מאחרי ה' ולמעול בו ח"ו.7 {שאר פרטים}הנתינים דוד המלך גזר עליהם שלא יכנסו בקהל לעולם, לפי שראה אכזריות גדולה ועזות בהם,8 ובזמן הזה עכו"ם שבא להתגייר כולם כשרים כיון שנתערבו כולם ע"י סנחריב.9 ועי' לקמן מצוה תקס"א-ס"ב-ס"ג-ס"ד לענין עמון ואדום ומצרים אי אמרינן דגם הם נתבלבלו. ומיהו דוקא שנתגייר שלא לשום דבר. המתגייר לשם אישות אין מקבלין אותו, אפילו רוצה לשמור כל התורה, ואם אינו רוצה לשמור התורה ולא קבל עליו המצות, אפילו מל וטבל בב"ד, כיון שלא עשה כן אלא בשביל חתון הרי זה גוי גמור לכל דבריהם (ועי' מצוה תל"א). ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והמייחד אשה לבנו או איש לבתו האב עבר בלאו ואינו לוקה והבן או הבת שעשו המעשה לוקין.10