משרשי המצוה כי בהיות האדם חומר ונפתה אחר הבלי העולם ונמשך לתאוותיו וכח השכחה מצויה, ולכן צריך זכרון תמידי לקבל עליו עול מלכות שמים ביחוד שמו הגדול ולירא מלפניו, וצוה בשני זמנים הללו בקבע וכוונה גמורה, אחת בשכבו שידע לפני מי ישכב ומפקיד נשמתו אצלו, וכשהנשמה עולה למרום לשאוב חיות לגוף מעידה עליו שנשקע בשינה מתוך עול מלכות שמים ותורה, ובקומו משנתו להועיל לכל מעשהו שביום. כי בהיות האדם זוכר בבוקר אחדות השי"ת ומלכותו יתן אל לבו כי עיניו פקוחות על כל דרכיו ולא יוכל להתעלם ממנו דבר ולהחבא אחת מכל מחשבותיו, והיה לו זה למשמר מחשבתו זאת והודאת פיו כל היום ההוא על כל מעשיו. עוד כתבו טעם בזה כי ערב ובקר עובדי הלבנה והחמה והכוכבים ומזלות מכעיסים ליוצר כל והקב"ה מאריך אפו בשביל ישראל.

ברכות פ"א-ב'-ג', ר"מ פ"א מק"ש, סה"מ מ"ע ו', סמ"ג עשין י"ח, סמ"ק סי' ק"ד, או"ח סי' ס"א.

תכ) {זמנה}קיום המצוה, מאימתי קורין את שמע בערבין משעת צאת הכוכבים עד חצי הלילה, ואם לא קרא תוך חצות קורא קודם שיעלה עמוד השחר, ואם נאנס ולא קרא יכול לקרותה קודם הנץ החמה.1 הקדים לקרותה מפלג המנחה, היינו שעה ורביעית קודם צאת הכוכבים, נחלקו הפוסקים אי יצא.2 והמתפללין ערבית במקום שמקדימין צריך לחזור ולקרות לאחר צאת הכוכבים.3 קריאת שמע של שחרית מצותה כוותיקין, שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה ויגמור עם הנץ החמה, ואם קרא לאחר שעלה עמוד השחר יצא.4 סוף זמן קריאתה עד רביעית היום בין שהיום ארוך או קצר ובדיעבד יצא עד שעה עשירית.5 {פרטי קריאתה}סדר קריאתה שמע והיה אם שמוע ויאמר.6 ונחלקו הפוסקים7 אי ק"ש דאורייתא או דרבנן, ואי כל ג' פרשיות דאורייתא או רק ב' פרשיות או רק פסוק ראשון. ק"ש צריך כוונה בכולה, ואם לא כיון עכ"פ בפסוק ראשון לא יצא וצריך לחזור ולקרות.8 וצריך להאריך בח' דאחד עד שימליך הקב"ה על ז' רקיעים וארץ, ובד' דאחד עד שתמליכהו בד' רוחות העולם, וממשלתו בכל הוא ואין כל דבר נעלם ממנו ובחפצו קיום כל הדברים, ולא יחטוף בח' ולא יאריך בא' שלא יהיה נראה כשני תיבות.9 וצריך להשמיע לאזניו ולדקדק באותיות,10 ויתן ריוח בין הדבקים כגון בכל לבבך, הכנף פתיל, שלא יראה כתיבה אחת, וכיוצא בזה.11 מעיקר הדין ק"ש נאמרת בכל לשון,12 ומיהו בזמן הזה שאין בקיאים לתרגם התיבות בכיון אינה נאמרת אלא בלשון הקודש, וכן תפלה. 13 ומברך שתים לפניה, ביום יוצר אור ואהבה רבה (או אהבת עולם), ולאחריה אמת ויציב, ובלילה שתים לפניה המעריב ערבים ואוהב עמו ישראל, ושתים לאחריה אמת ואמונה והשכיבנו.14 ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה, ודאי קרא וספק בירך לפניה או לאחריה לא יחזור ויברך.15 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ולא בנקבות שהוא מ"ע שהזמן גרמא. והרמב"ן ז"ל מנה ק"ש ביום ולילה לשתי מצות.