משרשי המצוה גלוי לכל בר דעת אשר ישכיל ויבין שאם הורשו אדוני ארץ ליקח כופר מיד הרוצח נמצא שכל הגדול מחבירו ועשיר ממנו יהרגנו אם יחרה בו אפו ויתן כפרו אשר יושת עליו, ונמצא חרב איש באחיו ומלאה הארץ דמים וישוב בטל. והזהירה התורה על זה מפני קטני השכל שלא יאמרו מה בצע כי נהרוג את הרוצח והרי לא יחזיר הנרצח ויחיה, אלא יתן כופרו לגואל הדם ועל כל פנים יחיו האלמנה והיתומים מכספו, ולא נשחית עוד נפש מן הארץ, ואולי גם האלמנה והיתומים כמעט ימותו ברעב וטוב לנו שנחייה אותם בכספו, וכל שכן שאם יסכימו גם גואלי הדם מחמת דחקם וצערם, הזהירה התורה הקדושה כי לארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו. ואפילו רצה גואל הדם לפוטרו ואפילו הנרצח בעצמו בשעת מיתתו פטרו לא נשמע לו, כי אין הרשות בידו לפוטרו בכל ממון שבעולם ומשפטי ה' צדקו יחדיו לעני ולעשיר.

כתובות ל"ז, ר"מ פ"א מרוצח, סה"מ ל"ת רצ"ה רצ"ו, סמ"ג לאוין קס"א קס"ב.

תיב) {גדרי האיסור}רוצח שהרג נפש מישראל ורצה ליתן כופר נפשו אסור לקבל ממנו, ואפילו נתן כל ממון שבעולם, ואפילו רצה גואל הדם לפטרו, כי אין נפשו של אדם קנין גואל הדם אלא קנין הקב"ה, ואין לך דבר שהקפידה עליו התורה יותר משפיכת דמים.1 {מי מוזהר}והנה הרמב"ם כתב במצוה זו ומוזהרין ב"ד, משמע דס"ל דרק על הב"ד אזהרה זו נאמרה, וכן כתב הסמ"ג, אבל החינוך כתב דמצוה זו נוהגת בזכרים ונקבות, ואף על פי שאינן דנות הענין הוא שאם אולי בזמן מן הזמנים מחמת מלכות או סיבה אחרת יבוא ביד אשה ענין שישאלו ממנה להציל נפש רוצח בשביל ממון, שהיא מוזהרת משום לאו זה שלא ליקח ממון ותצילנו. והמנ"ח כתב דגם כונת הרמב"ם כן, דכולי עלמא בכלל אלא שדבר ע"פ רוב, ועיין ברית משה. ובאמת כי קשה לומר שהרמב"ם לא כתב בדקדוק, ואולי כוונת הרמב"ם ז"ל דבאמ' כשהמלכות דנין מותר להצילו, דרק ע"פ ב"ד סמוכין אם יצא דינו הורגין. והמנ"ח כתב דמה שכתב החינוך בזמן הזה, כוונתו בזמן שהיו דיני נפשות נוהגין ע"פ ב"ד סמוכין, ודבר זה דוחק גדול דבשום מקום לא כתב החינוך בזמן הזה וכוונתו על זמן שיש ב"ד סמוכין, וצ"ע. {במחלו הנרצח}ופשוט דאפילו הנרצח בעצמו רצה ליקח כופר נפשו, כגון שחי קצת, איננו יכול, וכן כתב החינוך, ואפילו מחל לרוצח אינו כלום ועיין רש"י קדושין י"ט2 ומורה נבוכים ח"ג פמ"ג, ועיין שו"ת חדות יעקב סי' י' ודבריו צע"ג ומלשון הרמב"ם שכ' נפשו של זה קנין של הקב"ה פשוט דאין לזה כופר בעולם. והעובר על זה ולוקח כופר להציל רוצח עובר בלאו זה ואינו לוקה, ונוהג בזמן שדיני נפשות נוהגין.