משרשי המצוה כי העד המעיד עליו שמחויב מיתה הוי כנוגע בעדותו וירצה ללמד עליו חובה, ואף אם ירצה ללמד עליו זכות אולי מתחרט על שהעיד עליו או ששקר העיד והוה נוגע בעדותו שלא יוזם ויתחייב, ואפילו אמת העיד ובלי טעם נגיעה יש טעם בזה שלא יחשבו ויחשדוהו ששנאה ושטמה גדולה ביניהם כיון שהעיד עליו ומורה להמיתו, ונמצא עד אחד נעשה שנים, תחלה עד ואחר כך נעשה דיין והוא רק עד אחד, ולכן לא יענה בנפש למות, וכל זה לפי שענין הרציחה חמור מאד שבה השחתת העולם, עד שאמרו רז"ל ההורג נפש במזיד אפילו עשה כל המצות אינו ניצול מן הדין, אבל בדיני ממונות עד מלמד זכות או חובה אלא שאינו נעשה דיין.

סנהדרין ל"ג כתובות כ"א ב"ק צ', ר"מ פ"ה מעדות, סה"מ ל"ת רצ"א, סמ"ג לאוין רס"ד בסופו ולא מנאו ללאו מיוחד.

תיא) {גדרי האיסור}כל עד שהעיד בבית דין בדיני נפשות אינו נעשה דיין ומורה בדין זה הנהרג, ואסור ללמד עליו זכות או חובה לאחר שהגיד עדותו, ואם אמר יש לי ללמד עליו זכות או חובה משתקים אותו, ודרשינן למות כלומר עד שהעיד בנפש למות לא יענה בדבר אלא יעיד וישתוק, ובדיני ממונות מלמד זכות וחובה אלא לא ימנה עם הדיינין שאין עד נעשה דיין.1 {בעדות דרבנן או לא הוצרך להעיד}ובדבר שהוא דרבנן כגון שהביא גט ואמר בפני נכתב ובפני נחתם נעשה דיין והוא ושניים אחרים נותנין לה.2 עד הרואה ונתכוין להעיד, ואין צריך להעיד מפני שיש אחרים, נעשה דיין.3 עד נעשה דיין בקיום שטרות דרבנן.4 {בדיעבד שלימד זכות או חובה}ופשוט שאם עבר העד ואמר זכות או חובה בדיני נפשות והב"ד רואין דבריו חותכין הדין על פי דברים אלו, אלא שאסור לו שידבר דבר בזה.5 ונסתפקתי שאם ידע לו זכות או חובה ואמרו לאחד התלמודים או לאחד הדיינים ביחידות שהם ילמדו לו זכות או חובה זו אי הוה בכלל האיסור, או דילמא דוקא לפני ב"ד אסור ללמד זכות וחובה, וצ"ע. {כללים}ונוהגת מצוה זו בזכרים הראויים להעיד בזמן הבית וסנהדרין במקומן, כי אז נדון דיני נפשות, ואם עבר ודיבר לזכות או לחובה עבר על לאו זה ואין לוקה עליו לפי שאין בו מעשה. והרמב"ן ז"ל פי' הכתוב ללאו אחר, והוא שלא לקבל עדות מיוחדת בדיני נפשות, וכגון שהיו העדים רואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון אחר רחוק מן הראשון שאין יכולין לראות זה את זה, אף שראו שניהם הבעל עבירה עבר אין מקבלין עדותן.6