הזהיר הקב"ה שלא לעלות על המזבח במדרגות, שנאמר (שמות כ' כ"ג) לא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו.

משרשי המצוה שצותה התורה שלא יעשה מדרגות ולא יפסיע פסיעה גסה במקום כפרה כדי לקבוע בנפשו קדושת וחשיבות המקום. ומכאן אמרו חכמים ומה אם אבנים של מזבח שאין בהם חיות אמר הכתוב לא תנהג בהן מנהג בזיון, חבירך שהוא נברא בצלם אלקים ובדמותו על אחת כמה וכמה שלא תנהג בו מנהג בזיון. ועל דרך רמז אמרו לא ירבה בשבח חבירו לפני שונאו שמתוך כך תגלה ערותו וחרפתו. גם סמכו דאין בודקין מן המזבח ולמעלה.

ר"מ פ"א מהל' ביהב"ח, סה"מ ל"ת פ', סמ"ג לאוין רצ"א, יראים שכ"ז.

מא) {החיוב}העולה או יורד ממזבח או מן הכבש בפסיעה גסה חייב מלקות.1 {צורת הכבש}והכבש שעשו למזבח היה משופע למעלה ולא מדרגות.2 ארכו ל"ב אמה ורחבו ט"ז וגבהו תשע אמות פחות שתות.3 {הלוך המותר}מהלך בה עקב בצד גודל וגודל בצד עקב,4 ויש פוסקים5 דגודל בצד עקב לאו דוקא, אלא פסיעה גסה הוא דאסור. ודעת הרמב"ם6 וסמ"ג והחינוך והיראים דבין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה עובר על זה, אבל התוס' ישנים7 ס"ל דוקא בשעת עבודה אסור ולכהנים דוקא. נטמא הכהן על המזבח אל יפסיע פסיעה גסה אלא ירוץ לחוץ בפסיעות קטנות.8 נוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות.