משרשי המצוה מה שביארנו בשאר מוספים שהוא לתוס' קדושת היום. עוד י"ל לפי מה שאמרו רז"ל דהכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם ויהיו רוב הצבור טרודים בסעודה ושמא יעברו הגבול, ועל כל פנים ימעטו בלימוד התורה ולכן על הציבור להביא קרבנות נוספות להוסיף בקדושה בשביל כל ישראל. גם כי מפני שלא היו בני ישראל ראוים לקבלת התורה בצאתם ממצרים ונתעכב זמן מתן תורה חמשים יום עד עצרת, ז' שבועות, ונגרם על ידי זה מיעוט הקדושה. והתרגום מסייענו, בשבעותיכם תרגום בעצרתכון, ולפיכך לאחר שזכו לקבלת התורה בעצרת יש להוסיף בקרבנות ובקדושה, ולהגן על בני ישראל ולכפר עליהם. ועל דרך שאמרו חז"ל שאלו לחכמה החוטא מה עונשו, וכן לנבואה והשיבו תמות, ושאלו לתורה והשיבה יביא קרבן ויכפר, ולכן במתן תורה מוסיפין בקרבנות היום.

מראה מקומות עיין מצוה ת"ב.

תד) {סדר הקרבנות}קרבן מוסף של עצרת הם שני פרים ואיל ושבעה כבשים כולם עולות, ושעיר חטאת, והן הן הקרבנות האמורות בחומש הפקודים והם מוסף היום,1 הכל כמו במוסף ר"ח (עיין מצוה קודמת). {אם מעכבין זה את זה}וכבר כתבתי לעיל דאין הקרבנות מעכבין זה את זה, שאם לא מצאו אפילו אחד מקריב אותו. והא דאין מעכבין דוקא כשאין לו, אבל היו לו כל הקרבנות מעכבין זה את זה, וצריך להקריב כולם. וכתב הרמב"ם פ"ח מתו"מ הי"ט שבעה כבשים וכו' אינן מעכבין זה את זה וכו' ואם נשחטו כולן מעכבין זה את זה, ועיין בהשגות ובכ"מ שם ובחלופי גירסאות, ועיין מנ"ח מצ' רצ"ט ד"ה דיני המצוה, מה שתמה כשיש לו אמאי מעכבין, והא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, אמנם מדברי הרמב"ם דדוקא כשנשחטו כולם מעכבין אתי הכל שפיר, ע"ש ודו"ק. ואם לא מצאו אלא שני כבשים ואם יקריבו אותן למוסף היום אין להם תמידין למחר הרי הדבר שקול, אם הקריבו למוסף היום הקריבו, ואם רצו להניחם למחר לתמידין יניחו,2 והוא בגמ'3 איבעיא דלא איפשיטא, וצ"ל שהיו כבשים אלו מבוקרים וראוין לתמיד, דאל"כ ממילא פסולין לתמידין כיון שלא נתבקרו ד' ימים, ולמוספין כשרים דלא בעי ביקור. {זמנם}זמן הקרבת המוסף הוא בין התמידין, ומיהו אם לא הקריב המוסף קודם תמיד של בין הערבים יכול להקריב אחר התמיד של בין הערבים דהוה ליה עשה דרבים ודחי לעשה דהשלמה, כ"כ התוס' ר"ה4 בסוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר. {מנחות ונסכים}ומנחתם ונסכיהם, שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש ויין כנסכו.5 ואם לא קרבו רק פר או איל ולא היה להם יותר מביא רק נסכים לקרבן שיש להם, לא היה להם סולת לנסכים מביאים יין לבדו ואין הסולת מעכב,6 ואומרים שירה על היין,7 ואם לא היה להם נסכים כלל מביאים אפילו לאחר עשרה ימים.8 ואם אומרים שירה אנסכים הבאים בפני עצמן, עיין מנ"ח מצוה רצ"ט, אריכות גדול בזה. ובעיקר דיני מוסף עיין עוד לעיל מצוה ת"ב ת"ג. ונוהג בזמן הבית כשאר קרבנות צבור.