משרשי המצוה לפי הפשט כי לכבוד שבת שהוא פנים חדשות, וצריך לחם משנה לבצוע על שתי ככרות, כל שכן שלחן גבוה שצריך לחם משנה בקרבנות. וכי היכי דאיכא בשבת נפש יתירה בתוספת רוח קדושה, כך צריך תוספת קרבן כנגד נפש יתירה. גם באו שניים אחד כנגד זכור, ואחד כנגד שמור, ואמרו ז"ל במדרש אמר הקב"ה אין אני רוצה מכם יותר ממה שאתם עושים לעצמכם, מה אתם עושים ב' סעודות אף אני שני כבשים. ומצוה לעשות סעודה יתירה בשביל האורח ולשמח חתן וכלה שבת מלכתא והשושבינין הראוים לכבדם. ובשלשה החגים וראש השנה ויום כפורים תמצא שבעה כבשים למוסף היום וכאן רק שנים מפני שכבודו כפול זכור ושמור, ולכן כל עניני שבת כפולים, וגם שכרו כפול לשומרו ועונשו כפול למחללו ושירו כפול וקרבנו כפול.

מנחות מ"ה, ר"מ פ"ד ז' מתמידין, סה"מ מ"ע מ"א מ"ב מ"ה, סמ"ג עשין קצ"ה קצ"ז ר"א.

תב) {גדרי המצוה}קיום המצוה, בכל שבת ושבת בזמן שבית המקדש קיים היו מקריבין שני כבשים לעולה לאחר שהקריבו קרבן התמיד,1 והם קרבנות ציבור,2 ומתרומת הלשכה הם באים,3 זמן הקרבתן כל היום, ומיהו בין שני התמידין היו באין, ואם אין תמידין אז זמנן כל היום. {דיני הכבשים}ואין צריכין ביקור ד' ימים,4 ובזה אפשר במציאות שיהיו כבשים למוספין ואין מקריבין תמידין, כגון שהיה להם כבשים שלא נתבקרו ד' ימים קודם שפסולין לתמידין אפי' בדיעבד וכשרי' למוספין, או שהביאו להם לאחר זמן הקרבת תמיד של שחר, דאם היו להם קודם הרי נקרבין לתמיד דתמיד תדיר הוא ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וצריכין שניהם להיות שוים במראה ובקומה ובדמים (ר"ל דמי מקח) ולקיחתן כאחד כשעירי יום כפורים. וכל אלו למצוה ולא לעכב.5 ואין מעכבין זה את זה שאם אין לו אלא אחת מקריב את האחד.6 שבת בשחרית מפיסין אנשי בית אב של משמר היוצא וכל שזכה בעבודה מעבודת התמיד של שחר זוכה בה בשני כבשי המוסף.7 {השירה}והלוים אומרים שירה על הכבשים, ואומרים בשירת האזינו, וחולקין אותה לששה פרקים, והסימן הזי"ו ל"ך, כדרך שקורין אותה בבית הכנסת, ואומרין פרק בכל שבת, גמרו הששה פרקים בששה שבתות, חוזרין לראש.8 וכתבו הפוסקים טעם למה אין קורין בשבת פרשה של שבת כמו בר"ח ויו"ט לפי שכל קריאות שאנו קורין במוסף לכפרה הן באות לכן קורין משום ונשלמה פרים שפתינו, אבל מוספי שבת שהן עולות אין לחוש בקריאתן כי לא לכפרה הם באין, וי"א לפי שאין בפרשת שבת כי אם שני פסוקים ולכן לא תקנו לקרותה, ועיין ש"ע או"ח.9 ונוהג בזמן הבית על הצבור וביותר על זכרי כהונה ככל קרבנות צבור.