משרשי המצוה כבר הקדמנו במצוה שצ"ז שאין טעם לפרה ודיניה. ועד"ה שהפרה רמז להחומר והעוסקים בה טמאים, הורה שהנמשך אחר החומר יטמא, כי החומר מטמא כח השכלי לפי רוע מזגו. ואפרה מטהר הטמאים, הורה שהמכניע החומר ושורפו ישאר טהור ונקי (הקדוש ר"ש אסתרוק). וקיי"ל שכל אוכל אינו מוכשר לטומאה עד שיפול עליו מים. וא"ת איך מים שהם מקור הטהרה יסובו טומאה, ביאור הענין שכך הוא בטבעיות שכל דבר אינו מתפעל כי אם מהפכו ולא ממנו, ולכן סמוך לעלות השחר מתגבר החשך. ולפיכך כך אוכל וזרע אינו מתפעל מן הטומאה עד שיבא עליו מים שכולו טהרה ואז הטומאה מתגברת לנצח הטהרה ועושה רושם, כך מי נדה שכולם טהרה ואפר פרה שכולו טומאה אם זורק על אדם טמא מתפעל שהמים טהורים הפכיים לו ונטהר, והטהור הנושא המים שבו העפר מתפעל מן העפר שהם הפכיים לו ונטמא (כ"י).

פרה פי"א כלים פ"א, ר"מ פי"א מפרה, סה"מ מ"ע ק"ח, סמ"ג עשין רל"ג.

שצט) {מילוי המים}קיום המצוה. אדם טהור בר דעת ממלא מים מן המעין לשם מי חטאת,1 וצריך להיות מי מעיינות הנובעים או נהרות הזוחלין שיודע ברור שלא נתערבו בהם רוב נוטפים2 (ועיין שו"ת ח"ב סימן ד'), וים הגדול אינו כשר,3 וכן מים מלוחים ופושרים והמעורבים בטיט פסולים.4 וצריך להיות בכלי דוקא, וכל הכלים כשרים ואפילו אינם מקבלים טומאה,5 ואסור לעשות מלאכה אחרת בשעת מילוי,6 ועיין (ח"ג סי' רכ"ג), ולאו דוקא מלאכה אלא אפילו דיבור והוראה אסור משום היסח הדעת.7 {קידוש מי חטאת}נותן אפר הפרה על פני המים, ונותן כל כך כדי שיראה על פני המים, והוא הנקרא קידוש ונתקדשו המים, והוא נקרא מי נדה, נתן האפר תחלה ואח"כ המים חיים פסול.8 ומניחם אצלו ימים ושנים ומזה מהן כל זמן שצריך עד שיתמו.9 ומערה מכלי לכלי בין קודם קידוש ובין לאחר קידוש10.11 ואסור ליטול שכר על הקידוש או להזות, ואם נטל מימיו מי מערה, ומותר ליטול שכר על המילוי של מים.12 כל השרצים ששתו ממי חטאת לא פסלוהו חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקקת,13 ר"ג אומר אף הנחש,14 ועיין רש"י חולין ט'15 שפי' וכשמקיאות פוסלות את הראשונות דמי חטאת נפסלו במלאכה, ובתוספות תמהו עליו, ועיין רש"ש ורא"ש פרה פ"ט מ"ג, ובשו"ת (ח"ג סימן רכ"ג) הארכתי בזה בס"ד. הנוגע והנושא מי הנדה שיש בהם שיעור כדי הזאה נטמא.16 {הזאת המים}סדר טהרה. אדם טהור לוקח ג' קלחין אזוב ואוגדן, טובלן במי הנדה, ומתכוין ומזה על האדם או הכלים הטמאים ביום השלישי וביום השביעי, ואין הזאה אלא ביום ומשעלה עמוד השחר כשר, וטובל ומעריב שמשו וטהור בערב.17 ואינו צריך טבילה לקלחין בכל הזייה אלא טובל את האזוב ומזה עד שיגמרו המים ממנו, הזה על ק' אנשים וכלים יחד כל שעלתה בו משהו מן המים טהור, טבל האזוב ונתכוין להזות על בהמה או דבר שאינו מקבל טומאה יחזור ויטבול ויתכוין להזות על האדם או על דבר המקבל טומאה.18 טבל האזוב בלילה והזה ביום או להיפוך פסול.19 וכל בני דעת כשרים להזות חוץ מן האשה וטומטום ואנדרוגינוס,20 ונוהג בזמן שישנו אפר פרה בזכרים ונקבות.