משרשי המצוה כדי שידעו ויתבוננו הלוים שאף על פי שהם יקרים ונכבדים נבדלים מעדת ישראל לעבודתו ית"ש תמיד, מ"מ ישנם עוד נכבדים עליהם והם הכהנים שהם המשרתים הגדולים והלוים טפלים להם, וכמ"ש וילוו עליהם, השוערים מבחוץ והם מבפנים בהיכל המלך. נמצא שלוים לגבי כהנים כישראלים לגבי לוים, וגבוה מעל לכולם שומר הכל ית"ש, ולכן יפרישו מעשר מן המעשר כעין שלקחו מבני ישראל. ובחר הקב"ה בשבט עצמו אחד לראש וקצין הוא וזרעו אחריו קודש ומקודש לעמוד ולשרת בפנים פני ה' תמיד, ושאר כל השבט ניתן לסייעו בעבודה, וכמ"ש ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך אתך תשאו את עון המקדש וגו' וגם אחיך מטה לוי וגו' ילוו עליך וישרתוך. ונתן הלוים משרתים לאהרן ובניו בעבודת השם, וע"כ בהיות הכהנים עיקר בעבודת אלקינו זכו בתרומת מעשר ובכ"ד מתנות כהונה.

מעשר שני גיטין ל', ר"מ פ"ג מתרומות, סה"מ מ"ע קנ"ט, סמ"ג עשין קל"ד.

שצו) {גדרי המצוה}קיום המצוה. כל לוי שקבל מעשר מישראל מצות עשה עליו להפריש מעשר מן המעשר הזה ויתנו לכהן, ויש לו רשות לישראל להפריש תרומת מעשר עד שלא נתן המעשר ללוי ויתן המעשר ללוי ותרומת מעשר לכהן.1 {הפרשה בשבולים}ישראל שהפריש מעשר ראשון כשהוא בשבולים ונתן ללוי אין הלוי חייב להפריש תרומה גדולה, ואם הפריש מעשר מדגן קודם שיפריש תרומה גדולה חייב הלוי להפריש תרומה גדולה לכהן.2 בן לוי שלקח מעשר בשבולים וגרם להפקיע תרומה גדולה קונסים אותו לדוש ולזרות וליתן תרומת מעשר מן הדגן.3 {השיעור שחייב לטפל בה}תרומת מעשר שלא היה בה אחד משמנה בשמינית אינו מטפל בה להוליכה לכהן אלא משליכה לאור ושורפה, וביין ושמן אפילו כ"ש מוליכה לכהן, היתה טמאה או של דמאי אם אין בה כשיעור שורפה.4 {פרטי דינים}ותורמין שלא מן המוקף, ות"ח אין תורמין אלא מן המוקף.5 עושה אדם שליח להפריש תרומות ומעשרות.6 חרש שוטה וקטן שתרמו, והתורם שאינו שלו, ועכו"ם אין תרומתן תרומה.7 חרש המדבר ואינו שומע, אלם השומע ואינו מדבר, וערום שאינו יכול לברך, והסומא, והשכור שלא הגיע לשכרותו של לוט לכתחלה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה.8 ותרומה ניטלת במחשבה. 9 נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד שני.10 וכשמפריש תרומת מעשר צריך לדקדק בשיעור במדה ובמשקל.11 מפרישין מן המובחר שבפירות, ואם תרם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה, ואסור לעשות כן.12 התורם משלו על של אחרים הרי זה תרומה וטובת הנאה שלו.13 {כללים}ונוהג בזמן שהתרומה נוהג. ותרומת מעשר בזמן הזה נותנים לכהנים, דבר הראוי להדלקה מדליקין אותו ונהנין בהדלקתן, ודבר הראוי לבהמה נותנין לבהמה, ומותר להדליק ממנו במבואות האפילות ברשות כהן, ולצרכי רבים, והיינו בטמאה, אבל אם הפריש בטהורה הרי אסור להאכילה לבהמה ואסור לאבדה ולהפסידה,14 והעלו חכמי ארץ ישראל כמה עצות לאחינו בני ישראל כיצד ינהגו בזה"ז בארץ ישראל, או שיטמאו הטבל קודם הפרשה או שאר עצות בכל הפירות שמפרישין מהן תרומת מעשר. ונוהג בזמן שישראל על אדמתן מדאורייתא ובזמן הזה נחלקו הפוסקים אי דאורייתא או דרבנן עד שיבא מורה צדק. שצו