משרשי המצוה מאחר שבחר השי"ת בשבט לוי מתוך אחיו לעבודתו היה מחסדו עליהם לתת להם מחייתם דרך כבוד, כי כן ראוי למשרתי המלך שלא יצטרכו ליגע אחר שום דבר זולת בעבודת המלך היקרה, ואם יחסר להם מזון להחיות את נפשם ונפש ביתם לא יוכלו לקיים עבודתם בשלמות. ואף שהשבטים היו י"ב ולפי חלוקה שוה היה ראוי שיקבלו אחד מי"ב, אולם גם זה יתרון להם לכבודם, כי מהיותם מבית המלך ראוי שתהיה חלקם יתירה על כולם, ויבא להם חלק עשירי נקי מכל הוצאות הקרקע. והמחיה משרתי א-ל בממונו ברכת הש"י תנוח עליו בכל אשר לו, וזה שאמרו רז"ל מעשרות סיג לעושר, ועשר בשביל שתתעשר. גם אמרו שאסור לנסות ה' בעסק המצוות זולת במצוה זו שמותר לנסות אם יברכהו ה' בעשותה אותה, ומפורש ע"י נביא הביאו את כל מעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות.

מסכת מעשרות, ר"מ פ"א ממעשר, סה"מ מ"ע קכ"ז, סמ"ג עשין קל"ה, יו"ד סי' של"א.

שצה) {גדרי המצוה}אדם מישראל שיש לו גורן תבואה שנגמרה לאכילה, לאחר שהפריש ממנה תרומה גדולה חייב להפריש אחד מעשרה ממה שנשאר והיא נקראת מעשר ראשון, ונתנו ללוי בין זכר ובין נקבה, I ואסור להקדים מעשר ראשון לתרומה גדולה.II והרמב"ן ז"ל מונה מ"ז לשתים. א) מצות הפרשת מעשר, ב) מצות נתינתו ללוי.III {החיוב על כהנים ולויים}כהן ולוי גם כן מפרישין מעשר ראשון והם לעצמן, וכן בכל מתנות כהונה שחייבין בהן מפרישין והן לעצמן.IV ואין מוציאין מכהן לכהן, ועזרא קנס את הלוים שלא יתנו להם מעשר ראשון אלא ינתן לכהנים לפי שלא עלו לירושלים עמו מן הגולה.V ואין ללוים או לכהנים אלא משעה שירימו, שנאמר אשר ירימו לה' אין לך אלא משעת הרמה ואילך,VI וטובת הנאה לבעלים.VII {מהות איסור טבל}ובגמ' יבמות דף פ"ו ע"א ד"ה מה תרומה טובלת, פרש"י דאיסור טבל משום דפתיך ביה תרומה, ובתוספות ד"ה מה תרומה הקשו דא"כ כהן יהא מותר בטבל, אמנם לפי מה שכתבנו דאין לו לכהן אלא משעת הרמה ואילך, א"כ קודם הרמה גם לכהן לא הותרה וחייב עליה. ובחדושי הארכתי.VIII {פרטי דינים}מעשרין ממקום זה על מקום אחר אבל לא מין על שאינו מינו, ולא מן החיוב על הפטור ולא מן הפטור על החיוב לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש, ואם עשר אינו מעושר, ומעשרין שלא מן המוקף.IX כל הפטור מן התרומה פטור מן המעשר וכל שאמרו בתרומה אין תורמין ואם תרמו תרומתו תרומה כך במעשר.X אכל טבל אי יש תקנה לאחר שאכל לתקן האיסור, עיין תוי"ט פ"ג דגיטין מ"ח, ושו"ת בית שערים יו"ד סימן תי"ב, ובהגהות משנת עמרמי שם בסופו.XI {החייב מן התורה}ואינו חייב מן התורה אלא מחמשת מיני דגן, ותירוש, ויצהר, ושאר פירות וירקות הכל מדרבנן,XII ולהרמב"םXIII כולם מן התורה חוץ מירקות, ועיין מל"מ פ"ב מתרומות.XIV ואינו חייב עד שיגיע לעונת המעשרות, וכל אחד יש לו עונה שלו לענין מעשר.XV הלוקח תבואה פטור ממעשר מה"ת וחייב מדרבנן.XVI ויש עוד דינים בלוקח מישראל או מעכו"ם, ונ"מ ביד מי היה המירוח.XVII {כללים}ונוהגים בזמן הזה להכשיר הפירות במים שיטמאו בעודם בטבלם קודם ההפרשה, ולכתחילה אפילו קודם המירוח,XVIII ומברך אקב"ו להפריש מעשר, ואם מפריש גם תרומה ביחד מברך תרומות ומעשרות.XIX ונהגו היום בארץ ישראל לקנות את המעשר מידי הלוי בסכום קטן כגון נותן ללוי קודם הבציר איזה סכום כסף להלואה ומתנה עמו שבכל הבציר יקנו ממנו המעשר שיעשרו וינכה מהלואה עד תום כל ההלואה, ואם הוא לוי הרגיל לתת לו אינו צריך לזכות לו, ואם לאו יזכה לו המעשר וה"ה שלו בקנין הלואה. ונוהג בזכרים ונקבות בא"י ובזמן הזה מחלוקת גדולה בין הפוסקים בענין תו"מ עד שיבא מורה צדק ויאמר אי דאורייתא או דרבנן.