משרשי המצוה כי מכבוד המלך שיהיו אנשים קבועים ידועים ונכבדים להיות עובדים בשירות המלך ומשרתים לפניו, ויהיו מוכנים בכל עת ובכל שעה לכל שרות הצריך לצרכו או לצרכי ביתו, ושיהיו אותם המשרתים יראו בתר כלי ביתו והנהגתו הכל על מכונו לא יפקד מהם דבר, ולהיותם פותחים ונועלים דלתות ארמנותיו כפי הצריך, ולא יחסר דבר מבית המלך. ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ולכן ימנו אנשים ידועים נכבדים להיות כל מלאכת ההיכל נעשה על ידם. ונבחר לזה שבטו של לוי שהוא שלישי ליצירה, ולפי שאינו מן הכבוד למלך לשנות משמשיו יום יום ויהיו הכל משתמשין בכתר שירות המלך, גם כי אינו דומה שירות ונאמנות אדם קבוע מקבל פרס המלך כל ימי חייו ומכיר בעבודתו בעלי נסיון דור אחר דור ממשרת בן יומו לא ניסה במלאכה זו לעולם, ולכן לא יכנס זר ביניהם לעולם.

משרשי המצוה כי מכבוד המלך שיהיו אנשים קבועים ידועים ונכבדים להיות עובדים בשירות המלך ומשרתים לפניו, ויהיו מוכנים בכל עת ובכל שעה לכל שרות הצריך לצרכו או לצרכי ביתו, ושיהיו אותם המשרתים יראו בתר כלי ביתו והנהגתו הכל על מכונו לא יפקד מהם דבר, ולהיותם פותחים ונועלים דלתות ארמנותיו כפי הצריך, ולא יחסר דבר מבית המלך. ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ולכן ימנו אנשים ידועים נכבדים להיות כל מלאכת ההיכל נעשה על ידם. ונבחר לזה שבטו של לוי שהוא שלישי ליצירה, ולפי שאינו מן הכבוד למלך לשנות משמשיו יום יום ויהיו הכל משתמשין בכתר שירות המלך, גם כי אינו דומה שירות ונאמנות אדם קבוע מקבל פרס המלך כל ימי חייו ומכיר בעבודתו בעלי נסיון דור אחר דור ממשרת בן יומו לא ניסה במלאכה זו לעולם, ולכן לא יכנס זר ביניהם לעולם.

שצד) {עבודת הלויים}מצוה עשה להיות הלוים הזכרים מתעסקים בעבודת בית המקדש,1 ואין נכנס לעבודה עד לאחר שילמוד סדר העבודה חמש שנים.2 וזה עבודתם שומרים ושוערים לפתוח שערי המקדש ולסגרם, לשורר בכל יום על הקרבן.3 ולוי שהיה אונן מותר לעבוד ולשורר.4 {שירת הלויים}והשיר שהלוים היו אומרים היה על כל עולת צבור חובה, ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין, עולות נדבה שמקריבין הצבור לקייץ המזבח וכן נסכים הבאים בפני עצמן אין אומרין עליהם שירה.5 ועיקר השירה הוא בפה, ואין פוחתין משנים עשר לוים העומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה ומוסיפין עליהם עד עולם, ואלו הם המנגנין בפה, ואחרים עומדין שם ומנגנין בכלי שיר מהם לוים מהם ישראלים מיוחסים המשיאין לכהונה, ואין אלו המשוררים בכלי עולין למנין י"ב.6 ומנגנין בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות וצלצל, אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה, אין פוחתין משני חלילים ומוסיפים עד שנים עשר, אין פוחתין משתי חצוצרות ומוסיפין עד עשרים ומאה, אין פוחתין מתשעה כינורות ומוסיפין עד עולם, והצלצל אחד בלבד ולא יותר.7 {זמני שירה}ושנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח, בשחיטת פסח ראשון, ופסח שני, ביו"ט ראשון של פסח, ביום ראשון של עצרת, ובשמנה ימי החג, וחליל זה דוחה שבת.8 {דיני המשוררים}הלוי אינו נפסל בשנים ולא במומים לעולם, אלא בקול שאם יתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לשיר, אבל יהיה מן השוערים.9 {סדר השיר}וסדר השיר שהלוים היו אומרים ביום הראשון לדה"ו, בשני היו אומרים גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלקינו הר קדשו, בשלישי היו אומרים אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט וגו' כמבואר בברייתא דהשיר שהלוים.10 ואין אומרים שיר בלילה,11 תמיד של בין הערבים אין השיר מעכב בו, עיין מג"א או"ח סימן קל"ב ס"ק ד' וטור וב"י שם סי' קל"ג. {כללים}ונוהג בזמן הבית בלוים זכרים משעה שיגדילו ויעשו אנשים, וילמדו חמש שנים סדר עבודה, ולא בנקבות. ולוי שלא רצה בעבודתו ביטל עשה ואשר יחפוץ מן הלוים בעבודת בוראו החיים והשלום והברכה והכבוד יהיה אתו.