משרשי המצוה כיון שבכור בהמה טהורה ראוי להקרבה למזבח לקרבן אשה לה' הוה בכלל כל קדשי מזבח שנצטווינו שלא לפדותם. ואינו יוצא לידי חולין לעולם כיון שחלה עליו קדושת הגוף, ואין קדושתו נעתקת ממנו. ואין מועיל פדיון רק לדבר שמעיקרא לא נתקדש קדושת עולם או בהקדש בטעות, והזהיר לנו בזה אף שהיה בכלל כל קדשים שלא יעלה על דעתינו כמו שנצטווינו לפדות פטר חמור הכי נמי בכור בהמה טהורה בבהמה אחרת על כל פנים ונקריב אותה ולא יהיה המזבח חסר, כי אין קדושת פטר חמור דומה לקדושת בהמה טהורה שלא נתקדש רק לדמיו. ורמז גדול יש שאי אפשר לשנות ולפטור את קדושת בני בכורי ישראל שנתקדשו קדושת הגוף ואין קדושתם נעתקת לעולם, ואין יוצר כל יתברך מחליפם באומה אחרת לעולם. ואם ראיתה פודים פטר חמור הוא לזכרון שפדה השה במצרים, אבל לא יפטור החול את הקודש.

תמורה ה' כ"א, ר"מ פ"א מבכורות, סה"מ ל"ת ק"ח, סמ"ג לאוין שמ"ג, יו"ד שכ"א.

שצג) {גדרי האיסור}הפודה בכור בהמה טהורה בין בכור תם בין בכור בעל מום עובר בלאו ואינו פדוי, וכמו שאין הבעלים יכולים לפדותו שיצא לחולין, כך הכהן אינו יכול למכרו או לפדותו בעודו תם כיון שהוא עומד לקרבן, אין לכהן זכות בו אלא להקריבו.1 {מכירת בכור}בכור בעל מום מותר למכרו אפילו בזמן הבית דכחולין הוא,2 ובזמן הזה שאין לנו בית המקדש בעו"ה אפילו הוא תמים מותר למכרו, הואיל ולאכילה הוא עומד, ומוכרו בין לכהן ובין לישראל וצריך להודיעו שהוא בכור, כדי שינהוג בו קדושת בכור הלוקח אותו, והזהירו חכמים שלא למכרו באטליז דרך פרהסיא אלא בבית,3 וי"א דמדאורייתא אסור למכרו בפרהסיא (תוספות בכורות ל"א ע"א ד"ה חוץ). {קדושת בכור}והבכור קדוש בין בארץ ובין בחוץ לארץ.4 והכל חייבים במצוה זו כהנים לוים וישראלים. ואף על פי שנפטרו כהנים ולוים מבכור אדם ופטר חמור חייבים בבכור בהמה טהורה.5 ומצוה להקדיש הבכור בפה שנאמר תקדיש לה' אלקיך, ואומר הרי קדוש לה', ואם לא הקדישו ממילא קדוש דהרחם קדשו.6 {נתינתו לכהן}ונותנין אותו לכהן ולא לכהנת.7 ישראל שיש לו בכור חייב לטפל בו עד שיגדיל קצת, בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום.8 {כללים}וכתב המנ"ח דלאו זה עובר אפילו בבכור חבירו, ובאמת הכי מסתבר כי העובר ממילא אינו שלו אלא של הקדש, ומ"מ עובר, א"כ מאי שנא הוא ומאי שנא אחר. ונוהג לענין מכירה בזמן הבית בכל מקום, ולענין פדיון בכל זמן בזכרים ונקבות בבכור תם, ובע"מ מותר הכהן למכור אף בזמן הבית,9 והעובר ומכר עבר בלאו ואינו לוקה, כיון דלא אהני מעשיו ולא הוה מעשה, ולרבא דס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הכ"נ לוקה.10