משרשי המצוה מה שכתבנו בסמוך מצוה שפ"ג, שלא נאמר הואיל ונדחה לפסח שני ונדחו קצת חומרותיו מותר לשבור בו גם העצמות. ולפי שהכלב לא חרץ לשונו לבני ישראל אמרה תורה ועצם לא ישברו בו אלא יעמוד שלם להכרה מעליא, הכלבים יסחבוהו לאלהי מצרים בחוצות באשפתות וראו פחיתת אלהיהם. עוד טעם בדבר י"ל כי אם יותר לשבור העצמות יסמוך על המח שבעצמות לאכלו ואולי לא ימצא כל צרכו, ונמצא לא אכל כדי שבעו מפסח, אבל כשנצטרך למנות רק על בשר בעין אין לטעות בזה. ועד"ה צוה שלא לשבור, רמז שאין הקב"ה חפץ לכלות ולהשחית מעשה ידיו, ואע"פ שצוה לשחוט הפסח ולאכול רמז להחליש כח השר העליון השולט עליו, וצוה השי"ת להשאיר לו מאומה רושם שלם ולא ישברו עצמותיו, כי לא יחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה (עיין מצ"ד מצ' תי"ב).

מראה מקומות עיין מצוה ש"פ.

שפג) {גדרי הלאו}השובר עצם מקרבן פסח טהור הרי זה לוקה,1 ואינו חייב אלא על שבירת עצם שיש עליו כזית בשר או שיש בו מח, עצם שאין עליו כזית בשר ואין בו מח אינו חייב על שבירתו, היה עליו כזית בשר ושבר העצם שלא במקום הבשר או שלא במקום המח חייב אע"פ שהמקום ששבר פנוי הוא.2 {על איזה עצמות מוזהר}השובר אחר השובר בעצם אחד לוקה.3 פסח שהוא נא או מבושל, ואפילו נפסל בטומאה ויוצא וכיוצא בהם, כל שהיתה לו שעת הכשר יש בו משום שבירת עצם, לא היה לו שעת הכשר כגון שנתפגל או נעשה במחשבת שינוי זמן או שינוי השם אין בו משום שבירת עצם. 4 היה גדי קטן ועצמותיו רכין לא יאכל אותם שהרי זה בכלל שובר עצם, וזה הכלל כל הנאכל בשור הגדול אחר שנתבשל הוא שמותר לאכול נגדו בגדי הרך אחר צלייתו, כגון ראשי כנפים והסחוסים.5 {אכילת מח}מח שבראש נמנין עליו מפני שיכול להוציא בלי שבירת עצם.6 השורף עצמות והמחתך גידים אין בו משום שבירת עצם,7 ונראה לי שאם נשרף עצם בשעת צליתו, מותר לאוציא המח, וגם חייב לעשות כן שלא יבא לידי נותר. {שיעור השבירה}ושבירת העצם לאו דוקא ששברו למחצה לשליש ולרביע אלא כל שחסר ממנו כל שהוא חייב ובלבד שיחגור הציפורן בהפגימה.8 {בעצם פסול}ובמנ"ח מצוה ט"ז הקשה בפסול אמאי נוהג איסור שבירת עצם, הרי עומד לשרוף הוא ונימא כתותי מכתת שיעוריה, ובאמת כי אינו קושיא כי העצם מצידו אינו עומד לשרוף, ר"ל אין חיוב שרפה על העצם מצד עצמו אלא המח הוא שחייב שרפה ולא אמרינן בעצם כתותי מכתת, והבן. וליכא להקשות דנימא כשרוף דמי וא"כ ליכא מח בעצם דהרי על כל פנים כזית איכא בפנים, ועיין שו"ת (ח"ג סי' קנ"ט-ק"ס) מה שהארכתי בדין דהעומד לשרוף וכתותי מכתת שיעורי'. ונוהג כמצוה הקודמת.