משרשי המצוה, עיין מצוה ח'. ולפי שנשתנה פסח שני בכמה דברים מבראשון, שבשני חמץ ומצה עמו בבית, ואינו נוהג אלא יום אחד, ואינו אסור במלאכה, ואין טעון הלל באכילתו רק בעשייתו, ואינו יו"ט, לא נאמר הואיל ונדחה מכל אלו נדחו גם חומרותיו שלא להותיר ממנו, בא האזהרה בפירוש דלא ישאירו ממנו עד בקר כי פסח הוא ככל משפטו, ואסור להשאיר ממנו כי אין דרך מלכים להשאיר מיום על חבירו ואם נתותר באש ישרף כדרך מלכים ושרים. עוד טעם ע"ד הפשט שלא יותירו ממנו עד בקר שמא יסריח ונמצא איכא בזיון קדושים, וכדי להרחיק מזה צוה לשורפו כל הנותר ממנו. ועד"ה כי הנותר ממנו נותן חלק לכחות הנמשכים מהאש הגדול, ואין היחוד שלם כי זמן אכילתו בלילה רמז למידת לילה, ובליל פסח לילה כיום יאיר, ולכן לא ישאירו ממנו עד בקר.

מראה מקומות עיין מצוה ש"פ.

שפב) {גדרי הלאו}המותיר מבשר פסח שני עד הבוקר ולא אכלו עובר בלאו1 ואין לוקין עליו, ואפילו במזיד והתרו אותו אין לוקין עליו כיון דניתק לעשה, והנותר ממנו באש תשרף,2 גם כי הוה ליה לאו שאין בו מעשה.3 ונסתפקו האחרונים אם הותיר פחות מכזית אי עובר.4 ואינו עובר רק אם הניח דברים הראויים לאכילה, אבל אם הניח דברים שאינם ראויין לאכילה, אפילו רק מכח איסור דרבנן שעלייהו כגון שמנו של גיד או גידי צוור אף שהם בשר, אינו עובר עליהם.5 גידין שסופן להקשות אינו עובר עליהן, וגידין הרכין שנמנין עליהם בפסח עובר עליהם.6 {מי עובר}והלאו זה מוטל על כל בני חבורה דהם כולם מוזהרים לאכלו.7 ואין עוברין עליו אלא פעם אחת בבקר הראשון שניתותר ואחר כך אינו עובר עוד. ועיין תוס' פסחים כ"ח ע"א ד"ה וחמץ. {נשים}נשים אף דהוי בשני רשות, מ"מ אם עשו פסח שני נראה פשוט דעוברות בלאו זה מאחר שעשו הפסח אף שהם רשות, אלא דבעיקר דין נותר לנשים אי עוברים בו האריך המנ"ח במצוה ח' כיון דהוה לאו שאין בו מעשה, וכבר עמד על מדוכה זו בפמ"ג בפתיחה לאו"ח לפי מה דמבואר בקדושין ל"ה דכל מצות לא תעשה נשים חייבות, ואמרינן מנא הני מילי אמר ר"י אמר רב וכן תדר"י אמר קרא איש או אשה, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ופרש"י ולאוין עונשין מלקות הן, משמע דלאו שאין בו מלקות לא השוה, ע"ש ודו"ק. {זמנו}וזמן שנעשה נותר מדאורייתא בעמוד השחר,8 וחכמים גזרו מחצות ואילך כדי להרחיק אדם מן העבירה.9 ונוהג בזמן הבית כל זמן שהפסח נוהג.