משרשי המצוה בא להודיענו דהפסח נאכל כדרך שנאכל הראשון, ולא יחשוב האדם מאחר שכבר אכל מצה ומרור בחג פסח הראשון ולא חסר רק הפסח, ומה שחסר בראשון ישלים ויצטרף, בא הציווי מפורש דהמצוה לאכלם שלשתם יחד בין בראשון ובין בשני, ואף שראה גם אכילת שלשתן יחד באחרים אינו דומה לעושה מעשה בעצמו, כי יעמוד תמיד לזכרון בין עיניו. ויאכלו הטלה שהוא אלהי מצרים על מצות ומרורים, שכן המצרים העובדים לטלה האכילו את אבותינו מריבות ומדנים על מצות ומרורים.

מראה מקומות עיין מצוה ש"פ.

שפא) {גדרי המצוה}פסח שני נאכל בליל ט"ו אייר על מצות ומרורים, וכל הסדר הכל כפסח ראשון, והמצות צריכים להיות שמורה משעת קצירה, ומרור כשר לפסח,1 הכלל כל דיני מצוה שיוצאין בראשון יוצאין בשני.2 אין לו מצה ומרור יוצא בפסח לחוד, דמצה ומרור למצוה ולא לעכב.3 ואכילת הפסח שיעורו בכזית ככל אכילות שבתורה.4 ומרור עיין או"ח סי' תע"ג במג"א5 שאין יוצאין רק בה' מינים. {דינים שבין פסח ראשון לשני}ויש דינים מחולקים בין ראשון לשני כמו שאמרו רז"ל6 מה בין ראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית, ראשון נוהג שבעה, והשני אינו נוהג אלא יום אחד, ואין שם יו"ט ואינו אסור במלאכה, הראשון טעון הלל באכילתו והשני אין טעון הלל באכילתו, וזה וזה טעונין הלל בעשייתו, ושניהם נאכלים צלי, ושניהם דוחין את השבת.7 {חמץ ומצה עמו בבית}ופשוט דמה שאמרו בשני חמץ ומצה עמו בבית, כלומר שאין מחויב לבדוק חמץ ולהוציא מביתו אבל אסור באכילתו יחדיו, וכ"כ רש"י בהעלותך ט' פסוק י' ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו, ובמנ"ח תמה מנא ליה לרש"י הא, ופשיטא ליה דאפילו לאכול חמץ מותר עם הפסח ע"ש, ולפענ"ד פשוט מדכתיב חמץ ומצה עמו בבית משמע דדוקא בבית אבל לא באכילה, גם מדדרשו ז"ל (פסחים צ"ה ע"א) ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר, מצות שעל גופו מנין ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו, נמצא דדרשו מצות ומרורים כפסח ראשון בעי, והתם פשוט דבלי חמץ, מלבד שהחמץ מבטל טעם מצה ומרור ופסח בפיו. {שאר דינים שביניהם}פסח ראשון אין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, ומביאין עמו חגיגה, ואפשר שיבא בטומאה כגון ברוב צבור טמאין, פסח שני מוציאין אותו חוץ מבית אכילתו, כלומר לא לאכלו חוץ מבית אכילתו אלא צריך להחזירו לחבורתו ולאכול, אלא שפסח ראשון כיון שיצא חוץ נפסל ולא פסח שני (צל"ח)8 ואין מביאין עמו חגיגה, ואינו בא בטומאה לעולם.9 ונוהג בזמן הבית במי שלא עשה פסח בראשון.