משרשי המצוה מה שבארנו בפסח ראשון. וכבר ביאר הבעל הגדה פסח זה שאנו אוכלין על שום מה על שום שפסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, וזה זכר לנס שפסח על בתי בני ישראל, וע"י נזכור כל הנסים והנפלאות שעשה עמנו ושינוי הטבע בעשר מכות למצרים ולילה כיום יאיר לישראל. ולפי שלא עשה בפסח ראשון זכר לכל אלו, ואפילו בזדון לבו וכל שכן באונס, לחומר המצוה שהיא מצות עשה שיש בה כרת נתנה הקב"ה לתשלומין לרוב רחמיו לזכות בה כל איש ישראל ושלא יענש כרת עליה ח"ו. ועד"ה בא לרמז למי שהוא טמא, מלוכלך בחטאים, ובדרך רחוקה, רחוק מדרכי ה' כי לא דרכי ה' דרכיו, אם ישוב ויטהר עצמו במים קדושים ירחמהו ה' ויעשה אותו אדם שני.

פסחים פ"ט, ר"מ פ"ה-ו מק"פ, סה"מ מ"ע נ"ז נ"ח ל"ת קי"ט, סמ"ג עשין רכ"ד רכ"ז לאוין שנ"ז שנ"ט.

שפ) {גדרי המצוה}קיום המצוה. נפש מישראל שהיה טמא או בדרך רחוקה בי"ד בניסן בין הערבים, או שוגג או אונס, ואפילו מזיד, ולא עשה הפסח בראשון, יעשה פסח בי"ד באייר והוא נקרא פסח שני.1 ודוקא יחיד נדחה ואין צבור נדחין, לפיכך רוב הצבור שהיו טמאים בראשון עושין אותו בטומאה.2 {חיוב כרת}דעת הרמב"ם3 דאם היה שוגג או אונס בראשון והזיד בשני חייב כרת והראב"ד פליג עליו. הזיד בשניהם חייב כרת לדברי הכל, הזיד בראשון אף דשגג או נאנס בשני חייב כרת, דעיקר חיוב על הראשון.4 נשים ועבדים מחלוקת אי חייבים בשני,5 ומיהו אפילו נשים שהזידו בראשון ועשו בשני נפטרו מכרת.6 {הטמאים שנדחים לפ"ש}טמאים שנדחים היינו שלא היו יכולים לאכול בערב, אבל טמא שרץ ונבלה או זב בעל שתי ראיות ביום שהוא ערב פסח אם טבלו שוחטים וזורקין עליהם והם אוכלין בערב ואינם נדחין לפסח שני.7 ובטומאת מת ביום השביעי שלו נחלקו ר"מ והראב"ד8 אי דוחין אותו לשני. מי ששחטו עליו הפסח בחשבו שמותר לאכול בערב ונודע אחר כך שנטמא קודם בטומאת התהום, או שנטמא אח"כ, כבר נפטר ואין צריך שני.9 טמאים שהיו יכולים להפטר בראשון בע"פ ולא תקנו הוי כמזידים בראשון.10 היו אנוסים, כגון שלא היה להם מקוה הו"ל אונס. {קטן שנתגדל}קטן שהגדיל או גר שנתגייר בין שני פסחים חייבים לעשות פ"ש, וקטן שעשה פסח בראשון ונתגדל בין ראשון לשני נפטר בראשון ולא צריך שני.11 {עשיית קרבן פסח שני}מן שחיטת הפסח וכל ענינו כמעשהו בראשון כך מעשהו בשני,12 בא מן הכבשים, ומן העזים, זכר תמים בן שנה, ושוחטו בין הערבים,13 ומיהו אין צריך ביקור ד' ימים, ואין צריך ג' כתות לשחיטתו,14 ואינו דוחה טומאה,15 ועיין לקמן מצוה שפ"א. ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרים בתור חיוב, ובנקבות ברשות. והוא אחת מב' מצות עשה שבתורה שחייבין עליה כרת.16