משרשי המצוה שרצה הקב"ה לתת את ברכתו לעם ישראל על ידי משרתיו הכהנים הקדושים והטהורים, אנשי החסד והברכה, העומדים לפניו תמיד לשרת ועל ידם תחול הברכה ממקור הברכות, כדכתיב ואני אברכם, ולפי שהכהנים הם שלוחי דרחמנא ודידן. וברבות הברכה והטובה לישראל יהנו מזה הכהנים במתנות כהונה, כתרומות ומעשרות וזרוע ולחיים והקבה, ועל ידי זה יתנו דעתם יותר לברך בכוונה ולהשפיע הברכה על ישראל בעין טובה. ועד"ה יש בפסוק הראשון של ברכת כהנים אותיות כמנין י"ה ובשני כמנין ה"י ובשלישי יה"י, וזה מורה שהשם הנזכר בשלשה פעמים שליט בשלשה זמנים היה הוה ויהיה, והרי לך ששים אותיות, ועליהם אמר שלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל (כוונות האר"י י"ר).

תענית כ"ו מגילה כ"ד סוטה ל"ח, ר"מ פי"ד מתפלה, סה"מ מ"ע כ"ו, סמ"ג עשין כ', סמ"ק סי' קי"ג, או"ח סי' קכ"ח.

שעח) {המצוה}מצות עשה על הכהנים בין תמימין ובין בעלי מומין לברך את ישראל בכל יום.1 ואמרו רז"ל2 שיש בדבר שלשה עשין, ואם אינו מברך עובר בכולם, ודוקא כשקוראין אותו לעלות לדוכן ואינו עולה, ודוקא בעשרה.3 וצריך לברך בלשון הקודש, ובעמידה, ובנשיאות כפים, ובקול רם, ופנים כנגד פנים כלומר כלפי העם,4 ובמקדש מברכין בשם המפורש אבל לא בגבולין.5 ואסור להוסיף ברכה משלו,6 אבל מותר לברך אפילו כמה פעמים ביום אחד, ובכל פעם שמברך מקיים מצות עשה.7 ותקנו חכמינו ז"ל לברך על סדר התפילות.8 {סדר נשיאת כפים}סדר נשיאות כפים, כשמגיע השליח צבור לעבודה (רצה) כל הכהנים עוקרין ממקומן והולכין ועולים לדוכן, ועומדים שם פניהם כלפי היכל עד לך נאה להודות.9 כהן שלא עקר רגליו בעבודה אינו עולה לדוכן,10 ואם עלה לא ירד,11 ועי' שו"ת (ח"ג סי' י"ב). היו שנים הש"ץ קורא כהנים, ואם הוא אחד הופך מעצמו פניו כלפי העם,12 וי"א13 דגם לאחד קורא כהנים והכי נוהגים בהרבה קהלות. ואין המקרא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין הצבור עונין אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים.14 המקרא קורא מלה במלה כל הג' ברכות,15 ואין הכהנים מחזירין פניהם מהצבור עד שיתחיל הש"ץ שים שלום, ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם, ומתקנת ריב"ז שיעלו יחפים לדוכן,16 והאידנא נהגו באנפילאות.17 ונוטלין הכהנים את ידיהם קודם שיעלו לדוכן, ואם לא נטל ידיו אינו עולה.18 {דברים המונעים מנשיאת כפים}ששה דברים מונעין נשיאת כפים וסימן מעשטי"ל, מומין, עבירה, שנים, יין, טומאת ידים, לשון.19 ובעבירה היינו שהרג את הנפש או שעבד ע"ז.20 עיר שכולה כהנים ואין שם אלא עשרה עולים כולם לדוכן ומברכין לישראל שבשאר מקומות, והנשים והטף עונים אמן.21 כהן אע"פ שאינו חכם והעם מרננין אחריו אין מונעין אותו מנשיאת כפים, ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מהמצות,22 ומיהו המחלל שבת בפרהסיא ומשומד ודאי אינו עולה.23 ובעונ"ה בחו"ל אין הכהנים מברכין בכל יום ונאמרו בזה כמה טעמים,24 ובארץ ישראל כהיום מברכין בכל יום ואשרי חלקם שזוכין לברכה בכל יום. כהן ממזר אי נושא את כפיו, עיין (ח"ב סי' כ"ה). כהן חלל אינו נושא את כפיו.25 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרי כהונה הכשרים.