משרשי המצוה כי מאחר שנדבה לבו להשלים נפשו השכליית על ידי השתעבדות החומר ולעלות במעלת הקדושה גבוה מעל גבוהים כמדרגת הכהן גדול, ורובן של דברים שנצטוה בהם הכהן גדול נצטוה הנזיר לגודל קדושתו, מובן מאליו הרחקת הטומאה ממנו שהוא באה מן החומר, חלק הבהמיות שבאדם. והנזיר שהשיג קדושתו מצד השתדלותו צריך להיות זהיר יותר בקדושה, ובהתעלות נפשו יקל בעיניו הנאת הגוף וכבוד וענג, זולת בעבודת יוצר כל יהיה תמיד נקשר בו ועיניו אליו ישא. ויאמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר. וזה פלא גדול במין האנושי להודיע כמו שיש בידו להשלים צורת גופו כן יש בידו להשלים נפשו הטהורה.

נזיר פ"ו מכות כ"א, ר"מ פ"ה מנזירות, סה"מ ל"ת ר"ז ר"ח, סמ"ג לאוין רמ"ז רמ"ח.

שעה) {נטמא באהל המת}נזיר טהור שנכנס באהל המת כדרכו חייב מלקות על הטומאה, שמעת שיכניס חוטמו או אצבעות רגליו נטמא, ואינו חייב משום ביאה עד שיבוא כולו בבית,I ורובו ככולו כשנכנס דרך ביאה.II והנכנס דרך אחוריו אפילו נכנס כל גופו חוץ מחוטמו לא מקרי ביאה,III ואינו לוקה עליו משום ביאה. {שהיה באהל המת}הנכנס לבית ושהה שם עד שמת שם מת, או שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע גג התיבה מעליו מדעתו, ה"ז לוקה שתים, א' משום לא יטמא, וב' משום לא יבא, דטומאה וביאה באו כאחד.IV נכנס לאהל המת בשוגג או בבית הקברות, ואחר שנודע לו שהה שם כדי השתחויה במקדש חייב מלקות,V ואם התרו בו לוקה אכל התראה, עיין תוס' נזיר דף י"ז ע"א ד"ה אילימא. וצריך לצאת בדרך קצרה, ואם יצא בדרך ארוכה אפילו רץ כיון שהיה לו קצרה מזה הרי זה עובר, נ"ל, עיין לעיל מצוה שס"ג למי שניטמא במקדש. {אחר המטמא את הנזיר}נזיר שהיה עומד אצל המת ובא אחר ועשה אהל וטמאו, אם היה הנזיר מזיד עובר בלאו ואינו לוקה דהוה לאו שאין בו מעשה, והמטמאו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול, ואם היה הנזיר שוגג וזה שטמאו מזיד אין אחד מהם לוקה, התרו בו לצאת ושהה שם כדי השתחויה לוקה.VI ולמדנו שנזיר שטימא עצמו ונכנס באהל לוקה ד' מלקיות משום לא יטמא ומשום לא יחל דברו ומשום לא תאחר לשלמו ומשום לא יבא אם היתה בבת אחת.VII {שאר פרטי טומאת נזיר}מי שנזר והוא בבית הקברות נזירות חלה עליו, ואם התרו בו שלא ישהה שם לוקה על שהייתו, ואם התרו בו שלא יזיר אין צריך שהייה ולוקה.VIII נזיר שנטמא במת וטבל והביא קרבנות טומאה, ואחר כך נודע שמת היה מושקע בקרקעות המערה כשירד לטבול, אע"פ שהוא טומאה שאינה ידועה סתר הכל, ירד להקר הרי זה טהור עד שידע שנטמא, שחזקת טמא טמא וטהור טהור, נמצא המת צף על פני המים הרי זה בחזקתו שנגע בזה שהוא צף.IX ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.