משרשי המצוה כי גידול השער על ראש האדם בלי תיקון מורה הכנעה ומוליד הדאגה, ויהיה לבו נכנע בעבודת הש"י ויהיה נזהר מהמותרות המנוולים אותו, כי גם השער מותר הטבע באדם מהעשנים הנולדים בגוף. ותקון השער מגרה היצר בו, ואמרו רז"ל ריש נזיר אמר רבי שמעון הצדיק פעם אחת בא אדם לפני מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו בני מה ראית להשחית שערך זה, אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי והלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטרדני מן העולם, אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה, העבודה שאגחלך לשמים. ויוסף כשהתחיל לסלסל בשערו נתגרה בו הדוב, ואבשלום שנתגאה בשערו נתלה בהם, לבד כי יש בשער כח אלקי כדמצינו בשמשון לאחר שגלחה אבד כחו, ולכן תער לא יעבור.

נזיר פ"ו מכות כ"א, ר"מ פ"ה ופ"ו מנזירות, סה"מ ל"ת ר"ט מ"ע צ"ב, סמ"ג לאוין ר"נ עשין קכ"ו.

שעג) {גדרי האיסור}קיום המצוה, נזיר אסור לגלח שער ראשו ואפילו שערה אחת, בין בתער בין בזוג, ואפילו תלשה ביד ולא הניח בשער כדי לכוף ראשו לעיקרו הרי זה עבר בלאו זה,1 ובעדים והתראה לוקה שתים, אחת משום תער לא יעבור על ראשו, ואחת משום לא יחל דברו שכולל כל הנדרים.2 {אם גלח מה דינו}ומיהו אם גלח מיעוט שער ראשו בין בשוגג בין במזיד אינו סותר נזרו, אלא מונה והולך מה שהוא עומד בו וישלים נזירותו, אבל אם גלח רוב ראשו בין בתער ובין כעין תער ולא נשאר מהשערות גודל כדי לכוף ראשו לעיקרו בין ברצון ובין בשגגה, ואפילו גלחוהו לסטים באונס, הרי זה סותר שלשים יום עד שיהיה לו פרע.3 כיצד נדר בנזירות מאה יום ונתגלח לאחר עשרים יום רוב ראשו, הרי זה שוהה שלשים יום עד שירבה ראשו שער, ואחר שלשים יום מונה שמונים יום תשלום ימי נזירותו, וכל אותן השלשים של גידול פרע כל דקדוקי נזירות עליו אלא שאין עולין לו מן המנין.4 {מלקות}גילח כל הראש אינו חייב אלא אחת, ואם התרו בו על כל שער ושער לוקה על כל אחת ואחת.5 נזיר חופף ומפספס, כלומר חופף שערו בידו וחוכך בצפרניו ואינו חושש שמא יפלו השערות, אבל לא סורק דהוה פסיק רישא שבודאי יתלשו ויפלו, וכן לא יחוף באדמה או בכל מיני סם וכל דבר המשיר שער ודאי.6 ושער זקן אינו בכלל הלאו, ואם גלח שער זקנו אינו חייב משום נזירות (רשב"א בתש' ס' ת"ח), ועיין נזיר סי' י"א. גלחו אחר, שניהם חייבים,7 ואין המתגלח לוקה אלא כשסייע בדבר, דאם לאו הוה לאו שאין בו מעשה.8 {תגלחת טומאה}נטמא הנזיר חייב לגלח ומביא קרבנות טומאה וסותר את הקודמים,9 ואינו מגלח עד שיטמא מטומאות שהן מעצמו של מת,10 ויש טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהם אלא מטהר עצמו בשלישי ובשביעי ולא סותר הקודמין, אבל כל ימי הטומאה אין עולין לו ממנין ימי נזירותו.11 נזיר שנצטרע ימי הסגר עולין לו מימי נזירותו ולא ימי חלוטו וספורו, זב וזבה ימי זיבתן עולין להן ודבר זה הלכה למשה מסיני.12