משרשי המצוה מה שכתבנו במצוה ש"ע. והוציא הכתוב לשון של נזירות בלשון כי יפליא, והוא לשון פלא, כלומר כי הנזיר יעשה דבר פלא לעיני העולם, כי רוב העולם הולכין בתר תאוות לבם הרע וזה פורש מן התאוות ומתעטף בקדושה, ולכן נקרא נזיר מלשון נזר הקודש, כי נזר אלקיו על ראשו והוא ענין עטרה וכתר מלכות, ונקרא גם בשם הזה על שם שהוא מלך מולך ומושל על התאוות, הפך משאר בני הארץ שהם עבדים להתאוות והתאוות מושלים עליהם. וכל הנמשך אחר היין ושכר וכל מיני משקאות המשכרים נופל ברשת התאוות המביאתו לידי חטאים רבים, ואי אפשר לו להנצל מהם ר"ל, לפי שהיין והשכרות מפסיד השכל ומקלקל המחשבה, והמזיר לה' ממשיך עליו שכל העליון וקדושה עליונה.

מראה מקומות עיין מצוה שס"ח.

שעא) {גדרי האיסור}קיום המצוה, נזיר שאכל זרע ענבים הנקראים חרצנים בלשון התורה, אם אכל מהם שיעור כזית לוקה.1 ולענין צירוף האיך מצטרפין, ושיעור אכילתן לענין שהייה דינו כבמצוה הקודמת. {פרטי דינים בקבלת נזירות}היה אומר הריני נזיר מן הגרוגרות או מן הדבילה וכיוצא בהן ה"ז אסור בהן ואינו נזיר (רמב"ם),2 ועיין בהשגות שחולק. מזגו לו כוס יין לשתות ואמר הריני נזיר הרי זה נזיר גמור, ואם היה מר נפש או כועס או מתאבל והיו מבקשין ממנו לשתות ואמר הריני נזיר ממנו אינו אסור אלא בכוס זה דלא נתכוין זה לנזירות אלא שלא יאלציהו לשתות.3 נדר בנזיר ואמר לא הייתי יודע שהנזיר אסור בכל אלו הרי זה נזיר, שהרי היה יודע שאסר עצמו עכ"פ באחד מאלו,4 אמר יודע הייתי שנזיר אסור בכל אלו אבל היה בדעתו שמותר לו לשתות יין מפני שאינו יכול לחיות בלא יין או מפני שהוא קובר מתים, אין זה נזיר מפני שאלו בכלל נדרי שגגות ואינם צריכים שאלה לחכם.5 האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות ולא ישלים נזירתו, ואם איחר נזירתו עובר בבל תאחר.6 קבל כמה נזירות הרי זה נזיר כמנין שאמר, ובכל שלשים מביא קרבנותיו ומגלח ומתחיל למנות נזירות שניה, וכן לעולם עד שישלים הכל או עד שימות.7 {קטנים נשים ועבדים}קטן מופלא סמוך לאיש נודר בנזיר מה"ת ומביא קרבנות כגדול,8 ולהראב"ד9 אינו אלא מדרבנן. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ונוהג גם בעבדים, אלא דבנשים הבעל אם אינו רוצה בנזירתה מפר לה כשאר נדרים, ובעבד רבו כופה אותו לשתות יין ואם לא כופהו, או לאחר ששחררו, גומר נזירותו.10 ואינו נוהג בעכו"ם.11